חוויות

בא לי לכתוב, אני לא יודעת מה לכתוב בדיוק, אבל עדיין, בא לי לכתוב.
ממה נתחיל........

מזה כ-3 שבועות שאני לבד. הונילי ואנוכי נפרדנו בצהרי יום שבת, ככה פתאום, אחרי ארוחת צהריים מהנה בבנדיקט.
יצאנו 4 חודשים, 4 חודשים של כיף, 4 חודשים של כימיה טובה, של זרימה טובה, 4 חודשים בלי שיחות של "יחסינו לאן", בלי להניח את כל הקלפים על השולחן. .
4 חודשים בהם להפתעתי הגמורה, ממש נהנתי מהוניליות.
לפני 3 שבועות, נפגשנו ביום שישי, ארוחת ערב עם חברים שלו, סבב "פאבים שמעולם לא היינו בהם ולעולם גם לא נלך" באלנבי, אנאלי לשינה, אוראלי ליקיצה, ארוחת צהרים ואז, ככה פתאום, התחילה לה *השיחה*.
לאחר שהתברר לשנינו כי התוכניות והציפיות שלנו קצת שונות, ארזתי את עצמי ונמלטתי מדירתו בטרם יתחיל שטף הדמעות.
ביגוס שגר בשכנות, יחד עם יורשו, קיבלו אותי בזרועות פתוחות, ביגוס עודד אותי במרפסת על כוס קפה והיורש עם ערכת הפוקר והWII החדש. חמודים.

לפני כשבועיים, התחלתי קורס כלבנים שאמור להמשך חודש. קיבלתי כלב האסקי מעורב שמשום מה מישהו קראלו מוטי, אבל בשבילי הוא תמיד יהיה מרלין מנסון/פרדי קרוגר/דיוויד בואי, העיניים אומרות הכל.
הקורס מהנה, החברה מצחיקים, החומר מעניין, מה שכן, אני מותשת, הוא הורג אותי. את שיעורי המשמעת לכלבים אנחנו מעבירים בכרמל, על ההר, בטבע. מצד אחד זה נורא נחמד להיות בשמש ובאויר הצח עם הכלבים, מצד שני, תנסו לחנך כלב ללכת בצמוד לרגל, בזמן שהוא מושך וגורר אתכם בכל שיחי וסלעי ההר.
אני חבולה, סרוטה, עייפה ותפוסה, כל תנועה כרגע מלווה ב"אוי", "איי", "אח" ועוד גניחות לא מוסברות.

בשישי האחרון החלטתי לצאת לדיווה, ביוזמתו של בחור מסויים שדיבר איתי וירטואלית במשך השבוע-שבוע וחצי שקדמו לכך. הערב התחיל נורא, כשבמקום לקום למקלחת, נרדמתי.
התעוררתי באיחור, התארגנתי בלחץ, עליתי על הביץ' מוביל, טסתי לתחנת הדלק, כשניגשתי לשלם גיליתי שהשארתי את כרטיס האשראי בעבודה ואני בלי מזומן..... חזרתי הביתה, לקחתי כסף, חזרתי לתחנת הדלק, שילמתי, נסעתי לכיוון המסיבה והגעתי בסביבות 2.
היה מוזר להגיע אחרי כמעט חצי שנה בלי מסיבות. החרפושית קיבלה אותי בנשיקה, האיש והאופנוע חיבק ארוכות ובחזקה, הבדרן, המסוקס, הבלונדה, הזמר, "שלום" אחרי "שלום", חיבוק אחרי חיבוק. היה כיף לראות את כולם.
חיכיתי לראות כמה זמן יקח לוירטואלי לזהות אותי, לא הייתי צריכה לחכות הרבה. בזמן שהאיש והאופנוע חיבק אותי, הוא זיהה אותי ונפנף לי לשלום.קרצתי לו שתי קריצות, כפי שסיכמנו: אחת- עם תחתונים, שתיים- בלי.
בהמשך הערב, אחרי קצת שתיה, קצת ריקודים, בעת שהתיישבתי על הספה לקשקש קצת עם הדינוזאור האנאלי, הוירטואלי ניגש אלי, תפס אותי בידי ומשך אחריו. חשבתי שהוא מוציא אותי החוצה כדי שנוכל לשוחח בלי רעש, אבל ה'החוצה' שלו היה קצת שונה משלי.
דלת תא השרותים נסגרה אחרינו, הסתכלתי לו בעיניים והוא בתגובה הנחית לי סטירה מצלצלת על לחי שמאל, ממש כפי שהבטיח, עוד אחת על ימין. הוא סובב אותי עם הפנים לקיר, הרים את החצאית, הספינק את פלחי הישבן,זיין אותי למשך מספר שניות באצבעותיו והוריד על הברכיים.
"אמרת שיש לך גרון עמוק" הוא אמר בזמן שזיין לי את הגרון.
אחרי ביס בצוואר שהפך להיקי ביום למחרת ובעוד מספר סטירות שאל אם היה שווה לבוא, הסכמתי איתו.

היום, ערב יום העצמאות, בחרתי להשאר בבית. אין בי כוחות, לא פיזיים, לא נפשיים. אין מצב רוח וזה אם לומר בעדינות. הגוף כואב לי ותפוס, אני מותשת.

אני לבד......