אני נכנסת למכונית וכבר בדרך אליו, מתה לראות אותו, אך עם זאת, איפשהו עמוק בפנים, מקווה שהנסיעה לא תגמר.
מה הוא הולך לעשות? זאת הרי הפעם הראשונה שאני נפגשת איתו בפרטיות. האם אהנה? אכאב? עד כמה אכאב? מיליון שאלות מתרוצצות להן בראש והתשובות במרחק נסיעה קצר.
הוא מכוון אותי לדירתו והלב פועם כל כך מהר, לוקחת נשימה עמוקה ועוד אחת. "תרגעי", חושבת לעצמי, "מה כבר יקרה, הרי אין מה להפסיד".
הוא פותח לי את הדלת, גבר נאה, לבוש שחורים.
אני נכנסת לדירה, לא מספיקה להוציא מילה והלשון שלו כבר בפי. אני חשה איך הוא תופס בשערותי, מוריד אותי על ארבע וגורר אותי לכיוון חדר השינה.
הוא מתיישב על המיטה כשאני למרגלותיו. רגליו מושטות קדימה ואני מוצאת את עצמי מלקקת את נעליו, בהתחלה הימנית אח"כ השמאלית. מגורה, מבולבלת, כל כך הרבה רגשות בו זמנית.
הוא מצווה עלי לשבת על הברכיים, ידיים מאחורי הגב, ראש למעלה. "שלא תעיזי להסתכל עלי", הוא אומר לי. "כשאומר , מיד תעברי לתנוחה הזאת, זאת התנוחה הראשונה שאלמד אותך, תנוחה ראשונה מיני רבות, האם זה ברור?"
"ברור", אני עונה.
הוא נותן לי מילת ביטחון ומושך אותי לכיוון המיטה. "הנה זה מתחיל", חושבת לעצמי, "יש לך עוד זמן להתחרט,את לא חייבת לעשות את זה,פשוט תתנצלי ותלכי".
"לא! אין מצב! כל כך חיכיתי לרגע הזה. מאז הדייט הראשון, הסתובבתי כל הימים האלה כמו כלבה מיוחמת,חושבת עליו ועל כל אותם הדברים שאולי יעשה, שלא לדבר על כך שזה הגבר הראשון מזה הרבה זמן שלשם שינוי מצא חן בעיני.כל הדברים שחיפשתי,בגבר אחד. תפסיקי להיות כזאת פחדנית וקדימה..."
הוא מושך ממני את החצאית ומיד אח"כ את התחתונים. החולצה והחזיה על הבטן, הוא לא הסכים שאוריד אותם לגמרי, ומשכיב אותי על הגב.
בהתחלה נקשרות הידיים לגב המיטה, הוא מכסה את העיניים והנה הגיע גם התור של הרגליים.
אני מרגישה כל כך חסרת אונים, מגורה, מפוחדת, רטובה. השניות בהן הוא מתרחק ממני נראות כמו נצח.
הוא מוציא משהו מהארון, שומעת איך הוא מתקרב אלי. לפתע נוחתת המכה ואחריה עוד אחת ועוד אחת, כשכל מכה חזקה מקודמותיה. הכאב הופך אט אט לכמעט בלתי נסבל, אך אני רוצה עוד ועוד, מרגישה איך הירכיים צורבות ואת הרטיבות המתפשטת בין רגליי.
מגיעה עוד דקה של שקט. "מה הוא מחפש?" אני תוהה לעצמי.
הוא חוזר, מתיישב לצידי, מרגישה שהוא מתחיל להלביש את האטבים על הפטמות שלי. אני מנסה לספור כמה הוא כבר שם, אך לא מסוגלת, לא מצליחה לחשוב בבירור. הוא עובר למטה, מרגישה את הצביטה מצד ימין, מצד שמאל, באמצע. כעת אני כבר לא מצליחה להפסיק את הרעידות בירכיים.
הוא מתחיל למשוך בפטמות שלי, אח"כ הוא עושה זאת גם בין רגליי. זה כל כך כואב, בבקשה שיפסיק, והוא, כאילו קרא את מחשבותי....
גופי חווה עוד סדרה של הצלפות, של שעווה חמה, של קרח, (לפחות ככה נדמה לי, שהיה זה קרח, כי בשלב זה כבר איבדתי כל קשר למציאות סביבי).
הוא משחרר את הידיים והרגליים שלי, מוריד את כיסוי העיניים. אני רואה אותו מולי, כל כך יפה בעיניי. סמכותי ומגורה לא פחות ממני.
אצבעותיו מתחילות לענג אותי, אני מרגישה כיצד הן חודרות לתוכי אחת אחרי השניה, עד שלבסוף כאב חד מפלח את ערוותי. זה ממלא אותי, כואב ומענג באותה המידה. אני פתאום מרגישה את כל היד שלו בתוכי.
מגיע הריחוף. אני מנסה להתנער מההרגשה ולחזור למצב של דריכות, אבל זה חזק ממני.
ידו השניה מתהדקת על צווארי, הכל מסביבי מעורפל, מטושטש. אני מתנתקת מן המציאות ואז... הכל נגמר בבת אחת.
עוברות כמה דקות של התאוששות,הוא מחבק אותי,עוטף את גופי,זאת הרגשה כל כך נעימה,אני מייחלת שהערב לא יגמר לעולם. אני מבינה שזה לא יגמר בזה. אני רוצה עוד. מעבר לזה, אני צריכה עוד.
אני מתחננת שיחדור אלי, כל כך כמהה להרגיש אותו בתוכי.
לפני 17 שנים. 6 במאי 2007 בשעה 9:48