חוויות

השעה 12 בלילה,סוף סוף סיימתי לעבוד,כל היום ספרתי דקות עד שתגמר המשמרת ואוכל לראותו.
מותשת מהיום,אני מגיעה אליו סוף סוף,לבושה בשמלה,כמו שאמר לי,ללא תחתונים,נוטפת כמו ברז דולף.
הוא פוגש אותי בנשיקה ומוביל אותי לחדר השינה,הוא מרים לי את השמלה ומוודא שאכן ביצעתי את שנאמר לי.
לאחר כמה דקות של גישושים,ליטופים ובדיקת השטח,"תעמדי ליד המיטה,תתכופפי,ידיים על המיטה",הוא אומר לי,"."ברור?"
"כן",אני עונה.
"כן,מה?",הוא שואל,
"כן" אני עונה,כל כך רוצה להוציא ממני את המילה הזאת,אך לא מצליחה,למה זה כל כך קשה,לעזאזל? חושבת לעצמי.
אני מרגישה איך הוא מתחיל לחדור אלי,ממלא את כולי,נו בטח עם איבר מרשים כמו שלו,איך אפשר שלא?
הוא דופק אותי,חזק יותר ויותר,אני נוזלת,כל כך מגורה ורטובה ורק מתחננת "אל תפסיק,בבקשה אל תפסיק,דפוק אותי,תקרע אותי".
"לקרוע מה?",הוא שואל.
"את הכוס שלי", עונה.
"את הכוס שלי מי?"
"את הכוס שלך!".
"אני רואה שהתגעגעת לזין הזה",הוא אומר לי, ואני,לא מסוגלת לחשוב על כלום,מלבד על אותה ההרגשה של האיבר המדהים שלו,בתוכי. "כן",אני עונה.
"אז תמשיכי להתגעגע",הוא מיד אומר.בבת אחת,מוציא אותו וקוטע את אותה התחושה הנפלאה.
ואני מתפתלת,מנסה לקרב את האגן אליו,אולי יתחרט,אולי יכניס אותו,ולו לפעם אחת,רק כדי שאוכל להרגיש...
הוא הולך לארון וחוזר עם קיין ביד,מפנק אותי בכמה הצלפות,אני חושבת לעצמי "זה לא כל כך נורא,כבר כאבתי יותר בעבר,אוכל להתמודד עם זה". ומיד הקיין מתחלף באחד דק יותר,לאחר שקיבלתי תזכורת על שיעורי הפיזיקה בבית הספר,הוא מיד מתחיל להכות על ישבני וירכי באמצעותו,הכאב חד,גדול יותר והופך לכמעט בלתי נסבל.
אל הקיין מצטרף גם שוט זנבות (אני חייבת לציין,שהוא האהוב עלי ביותר),ולאחר מספר מכות מגיעה ההפסקה,אני מרגישה את העור בוער,מעקצץ ופועם.
הוא אומר לי לשכב על הגב,הידיים נקשרות למיטה,ליד הידיים נקשרות גם הרגליים,מעין עמידת נר כשכל הכוס שלי מולו,פתוח לרווחה.הוא מרחיב אותו עוד טיפה באמצעות האצבעות ואז,בקבוק מים קרים נשפך לתוכי,כמו משפך,"שתית פעם דרך הכוס,זונה?" הוא שואל, ואני לא מסוגלת להוציא מילה,זה קפוא,לא נעים,לא מפסיקה לרעוד.
מדי פעם,הוא חודר אלי,כדי להזכיר לי עד כמה זה מרגיש נפלא,עד כמה אני אוהבת להרגיש אותו בתוכי ועד כמה זה נתון להחלטתו מתי אקבל ובאיזה מינון. אוף,זה כל כך מתסכל,אני לא רוצה שיפסיק רוצה שיזיין אותי עד אובדן הכרה.
הוא מתיר את הידיים והרגליים,"את רוצה להישאר לישון?" הוא שואל,
למה הוא שואל אני חושבת לעצמי,הרי אם ירצה שאשאר,רק צריך להגיד.
"איך שבא לך",עונה לו.
"זה לא מה ששאלתי,תעני על השאלה".
"כן"אני עונה לו.
הוא מוציא מצעים נקיים מהארון,"את יודעת מה לעשות עם זה".
לאחר החלפת המצעים,אני מצטרפת אליו מול המחשב,"תתחילי למצוץ",הוא אומר.אני יורדת על הברכיים ומתחילה במלאכה.הזמן חולף ואני מוצצת ומוצצת,"כמה הבן אדם מסוגל למשוך?",חושבת לעצמי,אין לי מושג כמה זמן עבר,אני מרגישה את הכאב מתחיל להתפשט בלסת,עד שלבסוף הוא מצווה עלי להרים את הראש ולפתוח את הפה לרווחה.אני פותחת את הפה וזרם חם ומוכר נוזל לו במורד הגרון,אני לא משאירה אף טיפה וכמובן מנקה אחרי את איברו.
בסופו של יום ארוך,נכנסים למיטה,הוא לוקח את ידי,"הוא הולך להוריד את הרצועות",חושבת לעצמי,אבל לא, הוא מחבר את שתי ידי,אחת אל השניה ומנשק אותי ללילה טוב.