.

אני מסתכלת על עצמי היום, ומתעורר בי הרצון למחוא לך כפיים. איך הצלחת להביא אותי עד הלום. קיבלת בחורה מפוחדת, מבוהלת, סגורה ואכולת חרדה, והפכת אותה ל
הממ. בחורה מבוהלת, חרדה וסגורה - אבל הרבה פחות ( :
היום אני מכירה את עצמי הרבה יותר. מודעת הרבה יותר. בעיקר לחולשותיי, לנקודות התורפה. כל המקומות החבויים והמודחקים שהתגלו לאחר שהשכבה החיצונית הוסרה, מעטה אחר מעטה.
ותמיד אני שואלת את עצמי. האם אני נותנת לך מספיק. אם אני מספיק נמצאת עבורך, לידך, איתך, אם אני מציעה לך משענת, אוזן, לב. אם אינך מרגיש בודד, זנוח או מופקר. האיזונים האלה - בין לתת ולקבל. כמה כמה? הרבה פעמים יש לי הרגשה שאיני נותנת מספיק. והרי אני אוהבת אותך כל כך. והאושר שלך, השלווה שלך, הרוגע שלך בעולם הזה - חשובים לי כל כך. אין גבול למה שאעשה כדי להבטיח את אושרך. כדי שתהיה שמח. האם אני עושה מספיק? האם אתה עטוף? האם אתה יודע כמה הלב שלי מתרחב מכל מחשבה עליך? מכל מבט בך? כמה אתה נפלא בעיני? כמה אני גאה במי שאתה?
כמה אני רוצה להיות איתך תמיד.
אהוב שלי.