שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יש אחד שעושה זהב ויש אחד שמוצא אותו

ממשיך ללמוד
לפני 17 שנים. 28 באוקטובר 2006 בשעה 14:25

עצוב לי
אני מרגיש חסר אונים לא יודע מה לעשות הבן אדם ממאן להנחם הוא לא נרגע
ואני שאמור להיות לו למשען לא מסוגל לשמוע אותו בוכה ובוכה יחד איתו
עמדתי במצבים הרב יותר קשים ודוקא עכשיו כשחיל שלי שסומך עלי צריך אותי אני נשבר
מה אני עושה איך אני מנחם אותו איך אני מסביר לו שצריך להמשיך הלאה למרות שהמשפט הזה נדוש כואב אך לרוע המזל הוא נכון אבל איך לעזאזל אני מסביר לו את זה

Madame T​(שולטת) - תאמר לו שקשה לאבד אמא, שזה כואב, שמותר לבכות ולהתאבל, שזה טבעי לגמרי. וגם אם תבכה יחד איתו לא יקרה שום 'אסון', הוא רק יידע וירגיש עוד יותר שאתה שם לצידו.
אתה בחור רגיש ואכפתי, ללא ספק, וכמו שאמרתי קודם אם פנה דווקא אליך הוא יודע את זה. במקרה כזה, אין ברירה 'הזמן עושה את שלו', צריך לעבור את תהליך האבל, אין שום קיצורי דרך בענין.
לפני 17 שנים
=אלכימאי - תודה רבה לך
לפני 17 שנים
פוקה​(שולטת){CB} - אז זהו...שדוקא זו צומת גם עבורך להבין שאי אפשר להיות בשליטה כל הזמן...כלומר חוסר אונים במצב הזה הוא טבעי.לגמרי....תהיה איתו...תן לו הרגשה שאתה איתו...אך תבין שאינך יכול מעבר לכך...
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י