סיד-חרטא...

כך לימדו אותנו תמיד.
קריאה זה חשוב. 

זה מרחיב אופקים,
משכיל,
מגרה את הדמיון. 

ואני קוראת.
וככל שקוראת אחרים

לומדת על עצמי -

את זה לא ולא,
את זה כן וכן.
הנה פוסט שאני יכולה לבהות בו שעות, כי מילותיו מכושפות. 

הנה פוסט שאני סוגרת מהר כי הוא… הוא… ובכן לא.
הנה פוסט שלו היה בספר, הייתי מקפלת לו ״אוזן״ בפינת העמוד כדי לזכור להראות אחר כך לנווד,

קוראת בשקיקה את סם החיים הזה שמופיע פה במילותיכם.
את העליות והנפילות.
את הניתוחים ואת סיפורי הפנטזיה.
ולרגע…

כל ההגדרות שלי מתערבלות... נוספות חדשות...

נמשכת לשם ולפה,

ואוהבת את מגרש המשחקים הזה.

ילדה טובה קוראת אתכם - 

המרחיבים את אופקיי,

משכילים אותי,

מגרים את דמיוני.