לפני 10 חודשים. 11 ביוני 2023 בשעה 13:45
ההזמנה הגיעה בערך שבועיים לפני המועד.
רק הטקסט שהיה כתוב בראש התמונה כבר העביר בה צמרמורת של התרגשות, של סקרנות.
זו היתה קפיצה אל הלא נודע.
בימים שקדמו לאירוע, היא ניסתה להסיר את המחשבות עליו, לא לדמיין, לא לתכנן. ״חבל לי להגיע עם ציפיות ולהתאכזב״ היא אמרה לעצמה.
יום האירוע היה יום עמוס. מאד. דד-ליין חשוב בעבודה שהשאיר אותה שם הרבה יותר זמן ממה שתכננה. היא חשבה שתספיק עוד לעבור בבית, להתקלח, לרענן את עצמה, אך מהר מאד הבינה שהרענון ייעשה בדרך.
״לפחות הן הבטיחו שתהיה שם מקלחת״ חשבה.
כשהגיעה לכתובת שנמסרה לה, השמש כבר שקעה, והרחוב היה חשוך. סמטה קצת אפלה באיזור תעשייה ישן. ברגע הראשון חשבה להסתובב ולנסוע משם. זה היה יותר מדי דומה לכל תפאורת סרט אימה סוג ז׳ שאי פעם צולם. כשראתה שמהרכבים שלידה יורדות מספר נשים, לבושות בהתאם ממה שהיה מצופה מקהל שכזה, החליטה לצאת מהאוטו ולהצטרף אליהן.
הן היו לבושות בשחור, לחלקן היה קולר דק ענוד על הצווואר. נעלי עקב, שיער מטופח, איפור.
והיא? עוד בסנדלים, ג׳ינס וחולצה מכופתרת קצת זרוקה שאיתה יצאה מהעבודה.
היא הלכה בעקבותיהן אל תוך הסמטה, ירדה במדרגות והגיעה אל הדלת.
מרתף אפלולי, מוסיקה חזקה, ובפתח עומדות שתי הגבירות שהזמינו אל האירוע. לבושות בשמלות חושניות, חמושות בחיוך נעים. ״אני מיד איתך״ אמרה אחת מהן ״את התיק את יכולה לשים שם, בצד״.
היא נגשה לפינה, הניחה את התיק, הוציאה מתוכו כמה דברים וניגשה לשירותים.
השיער פוזר, התחתונים והחזיה המהוהים הוחלפו בסט אדום מתחרה, ועל הכל צנחה שמלת סאטן שחורה ארוכה.
כשיצאה מן החדר, הזמינה אותה הדומינה והציעה לה להחליף את השמלה בשל תחרה שחור, מתחתיו זהרו לבניה האדומים.
הנשים נאספו לתדרוך, קיבלו סרטים לענוד על היד, שינחו את המשתתפים לגבי המותר והאסור, ואז פוזרו כל אחת לנקודת ההתחלה שלה.
היא נלקחה אל שולחן הסנוקר הגדול שעמד במרכז החלל.
״עלי״ חייכה אליה הגבירה ונתנה לה כיסוי עיניים.
היא נשכבה על השולחן, והרגישה איך ידיה נפרשות לצדדים ונעקדות אל כיסי הכדורים. אחר כך גם הרגליים.
זמן רב היא שמעה את הגבירות מכינות גם את שאר הנשים במקומותיהן.
נעה במקומה עד כמה שיכלה בין התרגשות, ללחץ… נשמה עמוק שוב, ושוב. בכל פעם שלקחה שאיפה גדולה מאד להרגיע את המתח, הרגשיה את היד הרכה של הגבירה מלטפת אותה ״אני איתך, אל תפחדי״ היא הוסיפה.
לאחר זמן מה של נשימות, הקשבה, ונסיונות להתרכז, נשמעה הקריאה ״הגברים נכנסים״.
המוסיקה התגברה מעט, וקולות נוספים התערבבו בחלל.
בקבוקים נפתחים, שיחות חולין, והיא עקודה על השולחן. מחכה.
אחרי כמה רגעים ארוכים, היא חשה יד מלטפת עולה במעלה ירכה. היא נשמה עם הליטוף, ונתנה לעצמה להתרכז בו, כשיד נוספת ליטפה את זרועה.
הליטופים נמשכו, והיו עדינים ואיטיים… מדי פעם נוספה עוד יד, פעם אל הירך השניה, אל הבטן, או יד בוחשת בשיער… לאט, לאט.
״את בסדר?״ שמעה קול גברי רך לוחש ליד אזנה ״איך את מרגישה?״
כל מה שיכלה לפלוט היה ״מתרגשת״ ולחייך מתחת לכיסוי העיניים.
״אני פה, ואם את צריכה משהו - תגידי״.
״הוא לא אמר איך קוראים לו. איך אני אדע למי לקרוא?״ עברה בראשה המחשבה, אך מהר מאד שקעה והתמסרה לליטופים שפשטו על כל גופה. הידיים שנגעו בה ליטפו את השפתיים, פנים הירכיים, הלחיים, השדיים, וכל חלקה פנויה וחשופה בגופה…
החושים שלה נדלקו. הכל הרגיש חי, ונעים.
מישהו פתח את פיה, והעביר את אצבעו בין שפתיה, ובין שיניה.
מישהו אחר הרחיב את הפיסוק שלה וליטף אותה בין הרגליים, אחר כך הניעו את ראשה מצד לצד וליטפו את הצוואר…
היא התחילה להבחין בזוג ידיים אחד, קטיפתי במיוחד, שהתעסק בעיקר באיזור הזרוע והחזה שלה, ובכל פעם שהרגישה הצפה קטנה, התמקדה בו. במגע הנעים והמצמרר שלו.
מדי פעם מישהו רכן אליה לבדוק איך היא, ואם הכל בסדר, ובאחת הפעמים שאל אותה קול חדש ״תגידי, את מסכימה לעבור לקצת כאב?״
בתחילת הערב, היא בחרה את הסרט שמסמן ״מגע בלבד״, מתוך פחד, ותחושה שמא לא יהיה לה נעים. עכשיו, כל מה שהיא רצתה היה שמישהו יעלה את האינטסיביות ולכן אמרה ״כן״.
״היא משדרגת!״ הגברים קראו לגבירה, שהחליפה את הסרט על ידיה. והיא נשמה עמוק.
הספנק הראשון הגיע, אחריו סטירה על הלחי, ליטוף, צביטה, ליטופים עמוקים יותר ויותר, והידיים התחילו לקפל מעליה גם את מעט הבד של סט התחרה האדום.
עד מהרה היתה שקועה במגע מכל עבר, מתפתלת מעונג, ומתחושת חיות.
אחרי זמן כלשהו, שכמובן לא היה לה מושג בכמה ממנו מדובר, שמעה את קול הגבירה ״אנחנו מעבירים אותך אל המיטה. בסדר?״ היא הנהנה בראשה ושמעה את קולה מורה לגברים - ״תשחררו אותה וקחו אותה לשם״.
החבלים ירדו מהידיים והרגליים, וארבע זרועות חזקות עזרו לה להתיישב ולהגיע אל קצהו של השולחן, הראש היה מסוחרר והיא חששה ליפול. הזרועות החזקות תמכו אותה והורידו אותה בעדינות אל הרצפה, והובילו אותה, שעונה עליהן, אל עבר מזרון גדול.
מאותו רגע היא בעיקר זוכרת בליל של תחושות, קולות, ריחות… אין שום רצף ליניארי, היא זוכרת את הידיים מלטפות עוד ועוד, מישהו שואל אותה אם זה בסדר שיחדרו אליה עם הידיים, מישהו אחר מסמן לה כשהיא חסומת פה שאם היא רוצה לעצור שתטפח עם היד על הרצפה, מישהו אחר מוריד ממנה את השל, אחר את התחתונים, וכולם מלטפים, מושכים, אוחזים, ומענגים…
האיש עם הידיים העדינות עדיין שם, ובכל פעם שהיא צריכה היא מושיטה לו את היד, והוא אוחז אותה חזק. בצד השני משעין אותה גבר עם חזה שרירי וחלק עליו, ומערסל את ראשה שלא תשמט.
והיא שומעת קולות וגניחות מסביבה, ולא יודעת שבעוד רגע, גם הקול שלה יצטרך אליהם…
ואז זה מגיע,
אחד אחרי השני הם ניגשים אל הכוס שלה, מחדירים אצבעות, משפשפים את הדגדגן התפוח, חודרים וגורפים, מגרים ומשחקים, והיא מתחילה לאבד אחיזה במציאות.
היא שומעת את עצמה גונחת, מרגישה את עצמה מעוררת כולה, כל חושיה עובדים במלוא עוצמתם, מעולם לא חשה כה עירנית וכה מרחפת בו זמנית, היא לא יודעת כמה גברים יש סביבה, היא לא יודעת מיהם, היא לא יודעת מה יהיה בעוד רגע… היא רק יודעת שזה עונג עילאי ושהם שומרים עליה. מרגישה שמשתמשים בה ומגנים עליה בו זמנית.
הגבר עם ידי הקטיפה, והאיש השני שמעגן אותה אליו נותנים לה קרקע, ועם כל השאר היא עפה.
לאט לאט היא מרגישה שחלק מהגברים עוזבים אותם, והיא נשארת עם שניהם. כל אחד בתורו תופס אותה, מגמיר אותה, ועובר לחבק אותה בזמן שהשני תופס את התפקיד הפעיל… היא גוחנת, וזועקת, ונוהמת, ולפתע מרגישה גשם… היא תוהה אם יש בחלל הזה גלאי עשן, ולמה הם פתאום פועלים, ולפתע מבינה שזו היא, שהאיש עם ידי הקטיפה מפעיל משהו בגוף שלה, שגורם לה לגמור ולהשפריץ בעצמה שעוד לא הכירה.
ולא פעם אחת.
פעם, פעמיים, שלוש, ארבע פעמים, וזה נמשך ונמשך ונמשך… והיא כבר לא מוצאת איפה ידיה ורגליה, ולא מבינה אם הראש שלה מונj כלפי מעלה או מטה. היא מסוחררת, ומרגישה שיכורה למרות שאף לא טיפת אלכוהול אחת נכנסה לגופה…
בשלב כלשהו הם עוצרים, ומביאים לה כוס מים. משקים אותה ומחבקים אותה.
היא מרגישה את העוגן מתנתק מהם, והיא נשארת עם איש הקטיפה. ראשה עליו. והוא מלטף את שערותיה. היא מסדירה נשימה. ולאחר כמה דקות מסירה את כיסוי העיניים.
הם מביטים זה בזו,
אחר כך גבר נוסף מתיישב לידם. היא שואלת אותו אם הוא זה שהיה לידה כל הזמן, והוא מחייך ואומר שכן.
היא נחה בחיקם בחיוך. בשקט.
