צוללת למרחקים

כשהורדת אותי לרצפה,
יכולתי לשמוע את המח שלי מכבה מנועים.
כשהיד שלך הונחה עלי וסימנה לרדת יותר,
הירכיים שלי החליקו לצדדים,
פתחו פישוק,
קירבו אותי יותר למרצפות הקרות,
ההתכווננות לכך שעוד רגע הפטמות יגעו ויקפאו,
כיבתה את זרם התודעה האחרון. 

הידיים שלך מלטפות, עוטפות, ממששות חלש וחזק וצובט ומרפרף…
הגוף שלי שמתחיל לרעוד בהתרגשות,
והצמרמורת שעוברת בי למשמע הקול שלך:
"את אוהבת להיות הכלבה שלי?"