הוא שלח לה כתובת.
"מה זה?" שאלה בחזרה לאחר שהביטה במסך.
"ביום ראשון בלילה תלבשי את הבגד החמוד שאני אוהב, מעליו משהו שאת יכולה ללכת איתו ברחוב, ותגיעי לכתובת הזו בחצות.
כשאת מגיעה למקום, תכנסי לבניין, ורדי במדרגות לקומה מינוס 3. תהיה שם דלת אחת.
לפני שאת נכנסת בה, תורידי את מה שלבשת מעל הבגד, ותענדי את כסוי העיניים שיחכה לך על ידית הדלת, כשאת מוכנה - תפתחי את הדלת. משם את כבר תביני".
בימים שלפני, בכל פעם שהעיזה לשאול משהו לגבי ליל ראשון, הוא סירב לענות.
הסקרנות גברה, ואיתה ההתרגשות.
בצהרי ראשון כבר לא יכלה להסתיר את החיוכים הנבוכים שעלו על פניה בכל פעם שחשבה מה יכול להיות שם באותו ערב.
את אחר הצהריים היא העבירה בנסיונות להשלים כמה מטלות, ללא הצלחה מרובה.
עם רדת הלילה היא נכנסה למקלחת. הכינה את גופה עבורו.
וידאה שהכל חלק כפי שהוא אוהב, ריחני, חמים ונקי.
התלבשה, ויצאה.
מבחוץ הבניין נראה רגיל.
איזור מסחרי פשוט, נראה שבמהלך היום הומה אדם אבל עתה, לעת ליל, שומם למדי. לא מעט רכבים חנו מסביב, אבל לא נשמעה המולה מאף כוון.
היא צעדה אל תוך הכניסה, ובמדרגות. עד שעמדה מול הדלת הכבדה. בחריץ שתחתית הדלת בקע אור,והיא חשבה שהיא שומעת מוסיקה קצבית מבפנים.
על הידית היה תלוי כיסוי העיניים שלו. כלומר שלה. זה שהוא תמיד מניח על עיניה, כשרוצה שהיא תצלול לתוך העולם שלהם.
היא הסירה את המעיל שכיסה אותה, ועמדה שם בתלבושת המתוקה שלבשה עבורו. הושיטה את ידה אל הידית, הסירה ממנה את כסוי הבד התלוי וחבשה אותו על עיניה.
מבלי לראות דבר, הושיטה את ידה קדימה, מצאה את הידית, לחצה עליה ופתחה את הדלת.
מוסיקה קצבית, כפרית, נשמעה חזק יותר באזניה, וריח של בירה ובייגלה התגנב לנחיריים.
היא צעדה רגע קדימה, ומיד הרגישה יד מוכרת ובטוחה אוחזת בידה.
הוא הוביל אותה לתוך החלל. עד שהגיעו לשולחן עץ כבד.
בעדינות כיוון אותה להתיישב על הרצפה, ובדחיפות עדינות גרר אותה מתחת לשולחן עצמו.
נטל את ידה, כרך סביבה צמיד כלשהו. ואז גם סביב פרק כף היד השניה.
היא הרגישה את נעליה נחלצות מעליה, ועוד שני צמידים מונחים סביב הקרסוליים.
תחושת הכבילה השקיטה את הראש. המוסיקה, הריח, הרצפה הקרה לא הורגשו יותר.
"שבי על הברכיים" הוא לחש והניח יד על ראשה, שלא ייחבל מפלטת השולחן שמעליה. היא התייצבה בתנוחה החדשה.
ידיה נפרשו אל עבר הצדדים, והיא הרגישה שהוא מחבר את הצמידים לרגלי השולחן הכבדות.
בין צמידי הרגליים הועבר חבל נוסף שהצמיד אותן זו לזו.
כששמעה אותו צועד רחוק ממנה, התחילה לרעוד.
קשה לה כשהוא מתרחק. היא מאבדת אחיזה ובטחון כשהוא לא לידה. כשהוא קרוב היא יכולה לספוג הכל, אבל כשהוא הולך?
צעדיו נשמעו חוזרים, וקצב פעימות הלב ירד.
כסא נגרר, והיא הרגישה שהוא מתיישב מולה. שמעה את רוכסן המכנסיים שלו נפתח. הריחה אותו קרוב.
הוא התקרב עוד יותר והיא פתחה את פיה, יודעת מה עומד להגיע.
"עוד לא" לחש לה. "המשחק עוד לא התחיל".
הרגליים התחילו לעקצץ, והיא לא הבינה לאיזה משחק הוא מתכוון. אולי עוד אנשים אמורים להגיע, היא שומעת עוד אנשים סביבם, אבל לא היה נשמע שהם מתעניינים בה.
אולי הוא הולך להביא עוד משהו מהתיק? גם לא. הרי התיישב לידה ופשט את מכנסיו.
רעש חדש נשמע.
רעש של… קריין טלוויזיה?
הראש המנותק הקשיב שוב להמולה שמסביב, ולאט לאט שברי מילים, וקולות חדרו אליה.
כשהקריין הכריז על שריקת הפתיחה, היא הרגישה אותו צמוד אליה, שולח את ידיו, פותח את פיה בסימן שהכירה כל כך טוב, ותוחב את הזין לתוכה.
"זוכרת שאמרתי לך שהלילה גמר הסופר בול?" שאל.
היא הנהנה תוך שתנועות ראש שלה מחליקות במעלה ומורד הזין שבפיה.
"וזוכרת שסיפרתי לך שכדי להנות מהמשחק הזה צריך להבין אותו באמת?"
היא סימנה שוב בראשה.
"אז חשבתי על זה שממש מיותר שתצפי איתי במשחק, כי את לא מכירה את החוקים והמהלכים בכלל.. אבל שאת ממש יכולה להיות שימושית הלילה ו"לעודד" אותי תוך כדי צפיה"....
היא חייכה בעוד ידו הונחה על ראשה ותחבה אותו עמוק וחזק על הזין הנפוח.
מאז ומעולם חלמה להיות מעודדת :)