צוללת למרחקים

הוא נראה כאילו הוא הסוף של הדרך.

לא רואים כלום בהמשך.

אבל מי שיודע, שלא מסתמך רק על העיניים שלו והלב,

מבין שיש אחריו עוד הרבה.

כל אירופה. או כל אפריקה. וגיברלטר.

ואוקיינוס ענקי מלא סכנות ויופי.

והאמריקות.

מאחורה מתחבאות אוסטרליה, וסין, וכל הישראלים המסטולים בהודו…

ואם ממשיכים עוד ועוד - אפילו אני שם.

הנה, אם מתאמצים אפשר לראות ממש מרחוק את הגב שלי יושב על שפת הים בנתניה.

אז אולי לעזוב זה לא סוף העולם,

אם אהיה אמיצה להכנס למים,

ולחצות את מה שנראה כמו הסוף,

אולי אוכל להגיע אל עצמי,

להניח לי יד על הכתף,

וללחוש לי באוזן

״הנה את״.