"כנראה שהצורך שלך בפומביות גדול", הוא אמר לי,
ושלח אותי למפגש רב משתתפים...
הגעתי לדלת הבית ונכנסתי.
הייתי הראשונה. בעלת הבית עוד לא היתה כלל מאורגנת.
היא היתה נחמדה מאד.
התיישבתי על אדן החלון וחיכיתי. היה כל כך מוזר להיות בבית כמעט ריק.
ככל שהתאספו עוד ועוד אנשים נרגעתי.
בין האורחים הרבים הגיע גם מעשה, עם מיטת טיפולים.
כשהמסיבה התניעה, ניגשו אליו משתתפים והוא העניק להם עיסוי נעים.
בשלב מסויים רמז לי לבוא, הציע לי להנות מעיסוי גם כן,
סירבתי.
שנים, אחותי מנסה להציע לי ללכת למסאז'יסט שלה, כי הוא מצויין,
ואני?
נמענעת.
לא מרגישה בנוח בידי אדם זר... לא מעוניינת להיות מתוחה וחשדנית כלפיו.
אחרי כמה דקות הוא ניגש אלי והציע שוב.
הפעם... הסכמתי. לא יודעת למה.
נשכבתי על מיטת הטיפולים.
והוא התחיל.
זה היה נעים.
גם בכששולי שמלתי הופשלו.
גם כשהחזיה ירדה.
חדר מלא באנשים ואני עירומה.
עירומה ולא מרגישה פגיעה.
משהו בציבוריות הזו היה מרגיע, מבטיח ששום דבר לא ייעשה שם בלי הסכמתי.
זה היה השקט שברעש, הרוגע שבאור.
השקט העצמתי שבפומביות.
