סיפור חלקי

- שלום, אני בקשר למודעה. את מוסרת לב לידיים טובות?

- אני.

- משומש?

- כן. הוא אהב אדם אחד כמעט שלוש שנים.

- מה?! שלוש שנים בשימוש – זאת תקופה די ארוכה! ולמה את רוצה למסור?

- כי הבעלים הקודם שלו השתמש בו שלא כצורך. הוא שבר אותו, שיחק עימו, דקר בו חפצים חדים... הלב כאב, דימם, אבל בכל זאת מילא את ייעודו העיקרי: לאהוב אותו... ויום אחד, האדם שלו הוא היה שייך, ניפץ אותו...

- מה זאת אומרת - ניפץ?! היית כבר במעבדת תיקונים? מה אמרו לך?

- שלא ניתן לשחזור...

- אז למה בכלל פרסמת מודעה? האומנם את חושבת שלמישהו יש צורך בליבך המנופץ?

- אני מאמינה כי קיים בעולם אדם, אשר יוכל להדביק את הרסיסים. מאמינה, כי הוא לא יחסוך בשביל זה זמן ואהבה. מאמינה, שהוא יוכל לתת לו חיים שניים.

- אני... אני מוכן לנסות. זה כמובן לא יהיה פשוט, אבל התוצאה שווה את המאמץ. את יכולה לספק לי ערבויות כלשהן? אם אכן אצליח לשחזר אותו, להחיות את ליבך... כמה זמן עוד הוא יוכל לאוהב?

- בינתיים הוא פועם...

- במודעה שלך ציינת, שתמסרי את הלב רק בתנאי אחד...

- כן. אני חייבת לדעת, שאתה לא תנסה להכאיב לו.

- לצערי, אני לא יכול לחזות את העתיד. אני לא יכול להבטיח לך בוודאות, כי הוא לא יסבול יותר. כל שאני יכול נכון להיום, זה לתת לך את הלב שלי במקום...

- אני מסכימה!

- גם אני מקבל את תנאי ההסכם.

- אז, נתראה מחר?! בשביל ההחלפה?

- כן. להתראות, אהובתי.

- מחכה למחר, אהובי...