טוב לי?

בבוקר, קמתי
מיכל, בפעם הראשונה לאחר שנים ארוכות, המשיכה לישון.
הבטתי עליה.
היא יפה, הילדה,
וכה מתוקה כשהיא ישנה.
לחשתי לה באוזן:

יד קטנה עדינה רבת כוח
כל תנועה כמו חץ בליבי
לא רוצה לא יכול כבר לשכוח
יד קטנה מחזיקה את אושרי


הלכתי להכין לעצמי קפה.
תוך כדי עירבוב נזכרתי, היום יום הולדתה.
והיא?
ישנה!

האם בכך היא מתמרדת
האם בכך היא מתעודדת
החיה אשר רובצת בקרבה
הופכת חוויה
של אור וצבע ומילה
כשצליל רועד ומתגבר
מופק מתוך האפילה.


מתחיל להיזכר בכל אתמול.
מעוגיות שנזרקות, משקשוקות ושיקשוקים
משעון בלי בטריה
ממקלחות של חטאים
מניסים והפתעות
מילדה אחת מבולבלת. ויפה.
ומריקוד סוער של נפש ונפש
שבירת המסגרות החבויות.

שמתי סוכר, אולי אפילו שתיים, לא זוכר.
עדיין מוקדם להבין איפה אני בכלל.

מיכל עדיין ישנה, ובא לי להכין לה מיץ פירות
או נס.