טוב לי?

והיא, לבושה במעיל אדום ארוך.
מסורקת יפה כל כך.
דרכה על שטיח ורוד ופצחה בוידוי של פרפר:


אני פרפר
שיכור חיים ונעורים אני,
אינני יודע עדיין לאן מועדות פני
אך דבר אחד אני יודע -
לא אגרר על ידי החיים,
לא אניח להם למעוך את כנפי הצבוניות,
לא אתן להם להפסיק את מעופי.


זה זמן רב שאני מבקש להתוודות בפניכם,
אך התביישתי, חששתי פן לא תבינו,
פן אהיה לצחוק.


עתה אני יודע -
עלובים ואומללים תהיו
אם וידויו של פרפר
ישמע באוזניכם חסר - משמעות!




ואני, ליטפתי את מיכל ופתחתי את בבא בתרא, ע"ג:

"אמר רבה בר - חנה:
אני ראיתי צפרדע שהייתה גדולה כמגדל בבל,
בא תנין ובלעה.
בא עורב ובלע את התנין ועלה וישב בראש אילן,
צא וראה כמה גדול כוחו של אותו אילן.
אמר רב פפא בר שמואל:
אימלא הייתי שם לא הייתי מאמין."



ומיכל, שקועה בליטופי, שאלה בקול נעים:
"האם לא כדאי לתת את הכל
תמורת מבט אחד מעבר לקצה העולם?"