מה שנמצא מתחת למעטה המסכה

- "נו, תיכנסי. תראי מה הולך שם. אולי בכלל מחקו לך את היוזר"

- "לא יודעת אם בא לי"

- "מה זאת אומרת? מה כבר יכול לקרות?"

השיחה הזאת, שבעקבותה נכנסתי לאתר הזה, לאחר 10 שנים.

ישר עולה לי הזיכרון הראשון שלי מהעולם הזה.

הייתי בת 18 וזה היה סוף שבוע שבו נסעתי עם חברה למרכז, לבלות, להעביר את הזמן כל עוד אפשר מאחר והגיוס התקרב בצעדי ענק.

החברה אמרה שהיא שמעה על מקום בשם "דאנג'ן" שבד"כ זה מקום של כל מיני חולי נפש שמביאים מכות אחד לשני ונהנים מזה (לא תיאור מי יודע מה נחמד) ושהוא פתוח פעמיים בשבוע, בחמישי ושישי וחמישי זה ערב של סאדו מאזו ושישי זה ערב של מסיבה רגילה (או שהיא אמרה את הימים הפוך, זה לא באמת משנה). החלטנו לנסוע לשם ולראות את מה שהולך שם. כאשר הגענו למקום, הבנו שהחברה טעתה בימים ושהיום זה לא הערב של המסיבה הרגילה. אחרי שהחלפנו מבטים, החלטנו בכל זאת להיכנס. נכנסנו פנימה בזהירות, כאילו אנחנו נכנסים לאיזור מסוכן ולא ידוע. בהתחלה הכל נראה די נחמד (חוץ מהתלבושות): הופעות אש, אנשים נחמדים שמחייכים. לאחר כמה דקות של עמידה, חברה שלי קולטת מישהו על הרצפה והוא הולך על 4. חברה שלי ישר התכופפה אליו ושאלה האם הוא לא מרגיש טוב והאם הוא צריך עזרה. לאחר שהיא התכופפה אליו יותר נמוך, היא קלטה אותו מלקק את הנעליים שלה. היא נבהלה וביקשה שהוא יפסיק כי חבל על הלשון שלו כי הנעליים מלוכלכות. באותה השניה, אני מבינה שמישהו (גם נמצא על 4) מסתובב ליד הרגליים שלי. אני נבהלתי ושאלתי גם האם הוא לא מרגיש טוב. התשובה שקיבלתי "אני בסדר אבל את נראת עייפה. אולי את רוצה לשבת עלי ולראות את המופע?"

אני השתתקתי.

מה זאת אומרת לשבת עליו?

יש הרי כיסאות. למה הוא רוצה שאני אשב עליו??

אחרי שיצאתי מההלם הראשוני, הבנתי שזה נשמע די נחמד לשבת על מישהו כי את האמת ממש התעייפו לי הרגליים.

התיישבתי עליו.

ציפיתי להרגיש ממש מוזר אבל בפנים הרגשתי בסדר גמור.

דבר הבא שאני זוכרת זה בחור עירום, תלוי מהרגליים ולישבן שלו מחובר זיקוק דינור מודלק והבחורה שהייתה איתו, פשוט מסובבת אותו.

אחרי שיצאנו משם, החבורה שהייתי איתה לא הפסיקו לדבר על המקום (לא עם התיאורים הכי חביבים) אבל אני שתקתי.

הרגשתי משיכה מוזרה למקום. רציתי מאוד לחזור אליו.

ידעתי שאני לא אחזור לשם לבד (לא היה לי מישהו בשביל לדבר איתו על מה שעובר לי בראש ולגבי מה שאני מרגישה אחרי אותה חוויה)

מצאתי את האתר הזה ונירשמתי בשביל לקרוא,

בשביל להתעניין,

בשביל לקבל תשובות לתחושה המוזרה הזאת שעוברת אצלי בגוף.

DeathGirl

נו באמת.... לא היה לי את זה ביותר "פריקית מיוסרת שכל העולם לא מבין אותה"?

בושות.

אז חזרתי לפה היום כי היה לי רצון עז פתאום לכתוב.

הרצון הזה, בפעם האחרונה היה לפחות לפני 5 שנים.

אני כיום שונה, מהרבה בחינות

אבל אותה התחושה עדיין קיימת בפנים....