הראתי לחברה התכתבות ביני לבין בחור כלשהו שהוא כעיקרון שולט אבל הוא טוען שאני מצליחה להכניע אותו (לא שאני מתאמצת והפרטים לא יותר מדי חשובים) מה שכן, הוא מצליח להעביר לי אחלה את הזמן בהרצאות המשעממות.
היא קוראת ולאחר זמן מה אומרת "את לא שולטת".
אני שותקת ובוהה בה.
אני לא זוכרת שביקשתי שיקטלגו אותי.
מה זה משנה מה אני?
שולטת, נשלטת, סטרייטית, הומואית, היפסטרית, גותית, פריקית, חנונית......
אני הולכת ברחוב עם קבוצה של אנשים ואני שומעת איך בלי לשים לב אנשים פשוט מקטלגים כל בן אדם: נכה, צבוע, דביל, חכם, הזוי.
ההרגשה שאם לא יכניסו את האדם תחת הגדרה כלשהי, העולם שלו יאבד מכל עניין, יהיה כאוס, הוא יהיה אבוד כי לא תהיה לו "כותרת"
למה אי אפשר פשוט להיות "אני"?
האם זה לא מספיק כיום?? האם אין לזה כבר משמעות?
אני
פשוט אני
אני חושבת שזה עולם ומלואו, גם בלי הקטגוריות.
זה לא ייאמן.
ולמה אני, בתור בחורה שהיא לא ערביה, לא יכולה שיהיו לי ידידים ערבים??
למה ישר מסתכלים עלי מוזר??
כאילו האלה שבוחנים אותך מהצד הם הרבה יותר טובים.
אנשים רעים יש בכל מקום, די להיות "טהורים"
כן! יש ערבים נורמליים!
ולא, אני לא איזו בחורה שחיה במציאות מקבילה.
אני מודעת טוב מאוד למה שהולך בארץ ובעולם.
אני גם אכלתי חרא בצו 8 בצוק איתן ונפגעתי בתקופה ההיא
אבל למה ישר לקטלג?
למה לשלול בן אדם על פי הרקע שלו?
אני איש רפואה (סיעוד יותר נכון) וכן, אני מאמינה שכל חיים הם חיים ואני כן נקרעת כששואלים אותי "אם יביאו לך מחבל, האם את תטפלי בו?"
אתם חושבים שהתשובה היא כל כך קלה.....?
אני ממש לא שמאלנית אבל הדעות שלי לא מעט פעמים נלחמות אחת בשניה.
וזה קשה.
ועוד יותר קשה להיות נאמנה לעצמי במדינה הזאת אשר מושפעת ממיליון דעות, דמעות, כעס, עצב שנובע מאירועים.
סלט מילים
סלט רגשות
סלט כותרות
סלט תפקידים
אבל אני פשוט רוצה להיות אני.
האם זה יותר מדי לבקש..................?
