לא שכבנו כבר שבועיים, ולכן קצת התפלאתי לקבל ממך הודעה הלילה- חכי לי למטה, בשמלה קצרה. את התחתונים-תשאירי בבית-את לא תצטרכי אותם הלילה. אם קר לך נורא אני מרשה לך להביא מעיל....
כעסתי-זה היה הרגש הראשון שהגיע. כעסתי שהיית עסוק מידי לשים לב שבועיים, כעסתי שנגמרו לי הבטריות ואין לי זמן לקנות חדשות. אבל יותר מהכל-כעסתי שאני רטובה! כאילו אני עצמי בוגדת בי.
הכעס המשיך ללוות אותי, הוא ליווה אותי כשגילחתי-חלק חלק כמו שאתה אוהב. כעסתי כשמרחתי לק על הציפורניים בדיוק כמו שאתה אוהב, וככל שנהייתי חרמנית יותר- כך גם כעסתי יותר.
הלבשתי את החוטיני מתחת לשמלה-נקמתי הקטנה בך, נקמה שבסתר-קיוויתי שתגרום לי לשלם עליה.
תרדי! ולא מילה יותר רשמת. ירדתי למטה. נכנסתי לרכב חגרתי חגורה וחיכיתי שתסע. אני מניחה שהרגש שתיאר הכי טוב את הפרצוף שלי כשסטרת לי בחוזקה היה הפתעה. "אמרתי תרדי" ולא הוספת מילה.
המכנס שלך היה פתוח והזין שלך היה קשה כ"כ, כמו בהתחלה, כשנגעת בי בפעם הראשונה....
ידעתי-היום במשחק תפקידים, אני הכלבה המיוחמת שלך. גמרתי אומר בליבי- היום-סוף סוף אשתדל להיות ממושמעת.
התקופפתי ולמרות הקושי במוט הילוכים התחלתי למצוץ בשקיקה.
עברו כ5 דקות עד שהרגשתי אותך משפריץ לי בפה, אותו נוזל חם וממכר שכ"כ התגעגעתי אליו, אותו נוזל שאתה בד"כ כ"כ ממהר לנגב. שאבתי את כולו לפה ועמדתי לבלוע. "לא!, תשארי איתו בפה"
שתקתי. נראה לי שזה הפעם הראשונה שאתה אומר משהו ואני שותקת- ניחמתי את עצמי בשקט- טוב זה מכורח הנסיבות... את לא באמת שותקת.... ואז נזכרתי, היום אמרת שתהיי ילדה טובה...
נשארתי ככה. חכיתי לאישור שלך בעוד שאתה מלמד אותי מה מקומי לצידך הלילה
לפני 14 שנים. 7 ביוני 2010 בשעה 20:29