פעימה של סקרנות

אני לא אוהבת להתקלח במים חמים. הם משאירים אותי בהרגשה דביקה ולא נקייה, כאילו במקום מים שטף אותי שמן צמיגי שמשאיר את הגוף בתחושה של לנגב לנגב...
אולי בגלל שהייתי ילדה של ים ולא של בריכות מחוממות, אולי בגלל שאני צריכה עזרה לצנן את הלהט שבי, אולי בגלל שאת מרבית חיי ביליתי במקומות החמים ביותר בארץ (חם חם חם, שמש) ואולי בגלל שגוף שסופג מגע וחיכוך עם העולם זקוק בסופו של יום לזיכוך קריר ומבדל (חם חם חם, מכה מכה).

נכנסתי למקלחת, סובבתי, כרגיל, את הברז עד הסוף לשמאל, למים הרותחים, לטובת שניה של אדים מהבילים ואז חזרה לימין בזוית הידועה והמוכרת כל כך של הטמפרטורה הקרירה שלי.
עמדתי מתחת לזרם, נותנת לכל טיפה וטיפה לגלוש מקצוות שערי ועד לקצוות ציפורניי בהונותיי. לא היה לי נעים.. רציתי להרגיש אותם יותר. עוד טיפה לשמאל, בעדינות, לא לשרוף, זרזיף חם התגנב אל הקרירות מודיע על נוכחותו ונטמע בתוך השיטפון. עוד. מכה עדינה על צידו של הברז אל עבר החם וזרם דקיק נוסף מתערבל וכבר משאיר חותמו. מממ.. עוד. האומץ התגבר, ההטיה לשמאל חדה יותר. החלטית יותר, ומים חמים חמים עוטפים אותי עכשיו ובכל נגיעה שלהם על העור החשוף משאירים מחטים קטנות צובטות של עונג.. נעים.. עוד. עד הסוף לשמאל. המים רותחים, שורפים, בוערים על העור, מאדימים אותו ושורטים אותו בדקירות ארוכות ונוזלות של תחושה חדה ועצומה.... טוב... עוד...

מה קורה לי?