בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ללא כוונה תחילה....

ככה את רצית אותי,קחי אותי,ככה-עם כל מה שיש בי....
לפני 16 שנים. 17 בפברואר 2008 בשעה 7:54

באותו הערב קבעתי לצאת עם חבר לעבודה י', שבנוסף ליחסי העבודה היה ביננו קשר חברי מיוחד. הוא בחור צעיר ונחמד שהבטיח לקחת אותי לבר תל אביב חשוך שניתן לאכול בו אוכל טוב ולשתות בו משקאות שווים.

בערב לפני שיצאתי מהמשרד צילצל אדוני: "החלטתי מה עליך לעשות: ברגע שאת מגיעה הביתה עליך לחכות לשעה עגולה, להפעיל את הרוקט פוקט, להצמיד אותו לדגדגנך עד שאת עומד לגמור. רגע לפני שאת גומרת עליך לכבות את הרוקט פוקט ולשימו בצד. אסור לך בשום אופן לגעת בעצמך, לאונן או לגמור עד לקבלת רשות ממני.

עליך לחזור על הפעולה בכל שעה עגולה עד שאת הולכת לישון. תהני עם הבחור. שיהיה לך ערב טוב ונדבר מחר." אמר וסגר את השיחה.

כשיצאתי מהמשרד הייתי כל כך מרוגשת מינית וחמה, שלא ידעתי איך אוכל להתרכז בשיחה עם הבחור ותכננתי איך לעמוד במטלה שהוטלה עלי.

בשעה 20:00 בערב היתה הפעם הראשונה. תוך שתי דקות הרגשתי שאני עומדת לגמור, ובראשי עמדה המחשבה: אולי בכלזאת, הרי הוא לא באמת ידע אם אגיד שעשיתי כדבריו...

אבל אז נזכרתי איך הוא תמיד יודע לפי צליל קולי. הוא מכיר אותי היטב. ידעתי שאינני מסוגלת להסתכל לו בעיניים ולשקר. ידעתי שהוא תמיד מגלה אותי, מנחש, קורא אותי ושאם אתפס בשקר הוא לא ירצה אותי יותר כשפחתו. רק מהחשבה על כך נרעדתי. ומיד עצרתי ועשיתי בדיוק כדברי אדוני.

י' היה אמור להגיע אלי בשעה 21:15, כדי שיהיה לי די זמן לסיים את "חובת השעה 21:00". הייתי חמה מאד, ושוב מהר מאד עמדתי לגמור ועצרתי מתוסכלת.

בשעה 21:20 צילצל הבחור והודיע לי שהוא מתעכב ויגיע רק ברבע ל- 10. אני נלחצתי: מה אעשה בשעה 22:00 אם בדיוק אז נהיה בדרך, או אם נהיה עדיין אצלי בבית איך אוכל להפעיל את הרוקט פוקט מבלי שהוא ישמע?

הוא הגיע קצת קודם ואני דחפתי את הרוקט פוקט לתיקי ויצאנו לבר.

הבר היה בדיוק כפי שי' תאר: אפלולי, קטן ועם אוכל ושתיה מצויינים.

עוד לא הספקתי להתיישב, ואני בקשתי מחברי שיסלח לי (שהרי כבר השעה היתה 22:15) ונכנסתי לשרותים. כמו הבר גם השרותים היו צפופים וקטנים, תא אחד משותף לגברים ולנשים.

הפשלתי את מכנסי והצמדתי את הרוקט פוקט לדגדגני וחיכיתי שאהיה קרובה לגמור. אבל הפעם הנס לא קרה כל כך מהר.

לכל מי שהשתמשה ברוקט פוקט ידוע החיסרון הגדול שלו: ככל שמרבים להשתמש בו הרגישות יורדת והמגע איתו פחות ופחות משפיע. לכן כדאי לחכות פרק זמן כלשהו עד שמשתמשים בו שוב.

וזה בדיוק מה שקרה איתי ובנוסף לעובדה שהיה לחוצה מכך שנעלמתי לי' ולפחד שמישהו ירצה להשתמש בשרותים האורגזמה היתה ממני והלאה.

"מה אני עושה עכשיו?", נלחצתי. התחלתי לחשוב על ארועי הבוקר, על הבדיקה שעשה לי אדוני ועל ההצלפה שהוסיף לאחר הבדיקה עם ידו הפתוחה בישבני החשוף. ולאט לאט התגרתי.

כשיצאתי מהשרותים בדקתי בשעון שהייתי שם כמעט 10 דקות. י' רק הסתכל בי מתיישבת סמוקה ונבוכה ולא העיר דבר.

הצצתי בשעוני, עוד 25 דקות.... אלוהים, מה אני אומרת לבחור, מה הוא יחשוב?

בשעה 23:00 היה קשה יותר. לרוקט פוקט לא היה כל אפקט עלי, בחור אחד היה צריך להכנס ודפק על הדלת ואני בפנים לחוצה, מתביישת. אולי הבחור שומע את קול הויברטור המופעל? איך אגרה את עצמי תחת הנסיבות המלחיצות?

החלטתי לעזור לנס שיקרה... הרמתי רגל על האסלה והחדרתי פנימה את אצבעי. בידי השניה החזקתי את הרוקט פוקט על דגדגני והזזתי אותו ימינה ושמאלה במונוטוניות. אלוהים, תעשה שזה כבר יקרה... אבל מהר מאד הבנתי שמחשבות על אלוהים הרבה פחות יעילות ועדיף שאפנטז על אדוני האהוב שגורם לי לעשות מעשים בחדר השרותים של בר אפל.

הפעם התעכבתי כמעט רבע שעה... לפעם של השעה 12 כבר לא העזתי לקום.

ידעתי שבקרוב ניסע הביתה והעדפתי למלא את חובתי בביתי.

יצאנו מאוחר וכשהגעתי הביתה כבר היתה השעה קרובה ל- 1. הצצתי בשעון וקפאתי... החמצתי פעם אחת... אני עכשיו בצרות...



אדוני צלצל על הבוקר. הוא לא כעס, הוא הבין. אך היה חייב להעניש אותי על כך שלא צייתתי להוראותיו במלואן:

הוא אסר עלי ללבוש תחתונים במשך מס' ימים, מה שהיה קשה מאד עבור שיפחה מגורה וחמה הנמצאת במשרד ובחברת אנשים רוב היום ומגירה נוזלים בשפע.

הוא דרש ממני ללבוש מכנסיים מבד גס כמו ג'ינס כדי שחיכוך הבד הגס על זיפי השערות שהתחילו לצמוח יהיה מורגש לאורך כל היום ויזכיר לי את מקומי כשפחתו של אדוני האהוב.

לפני 16 שנים. 16 בפברואר 2008 בשעה 15:33

בבוקר צילצל אלי אדוני ושאל מתי עלי להיות במשרדי, ואני עניתי שמאוחר יותר.

הוא חשב רגע ואז אמר:

"ברגע זה, את נכנסת למקלחת וכשאת יוצאת משם עליך להיות מגולחת לגמרי מצוארך ומטה.

עליך לוודא שלא נשארה עליך שערה אחת מיותרת, אחרת תענשי קשות. האם זה ברור?"

"כככ...כן אדוני", מלמלתי.

"האם ברור לך שאני עשוי לבדוק אותך?"

"כן אדוני" עניתי. "אז עכשיו לכי ועשי כרצוני" אמר וניתק.

אני נותרתי עומדת נרגשת ונבוכה מעצם העניין.

מעולם לא גילחתי את ערוותי, והאמת היא שהיו לי עמדות מאד ברורות כנגד גברים האוהבים איברים נשיים הנראים כשל ילדות. זה נראה לי לא ראוי, פוגע ומשפיל, הרי אני טובה בדיוק כמו שהטבע ברא אותי... בלה.. בלה... וזה לא מתאים בכלל לאדוני לדרוש דברים כאילו, שהרי ידועות לי העדפותיו לנשים בוגרות ומנוסות יותר אז מה נפל עליו פתאום? וכו' ושות'...

ואולי אני לא בדיוק הבנתי למה הוא מתכוון... אולי זה היה בצחוק... הוא סתם ניסה להתגרות בי...

העזתי וצילצלתי אליו, "אממ... אני לא בטוחה למה התכוונת... אמממ... מה בדיוק אני אמורה לעשות...??..."

"אמרתי לך לגלח ה כ ל מצוארך ומטה" ענה בקול כועס, "אמרתי ע כ ש י ו!!!"

"כן אדוני..." והוא ניתק.

ואני עומדת עם השפופרת, מבולבלת, נרגשת, כועסת על עצמי שגרמתי לאדוני לכעוס עלי... ולא יודעת מה לעשות.

כמו שהבנתם, אינני שיפחה לפי הספר, שויתרה על עמדותיה ודעותיה לטובת אדונה. מול הכייף של המשחק ועוצמת ההתרגשות וההנאה המינית, עומד מאבק פנימי. קשה, כואב, מבלבל. האם לוותר על האגו שלי ועל עקרונותי? או האם להפסיק ברגע זה את משחק התפקידים?

מצד אחד אני אוהבת מאד את האדון שלי. אני מעריכה אותו, סומכת עליו מאד ונהנית איתו מאד, שהרי הוא צובע את חיי בצבעים עזים. מצד שני, איך אני יכולה להרשות לגבר כלשהו יהיה מי שיהיה להשפיל אותי ככה?

נכנסתי למקלחת ומתחת למים הזורמים הסתכלתי על שער ערוותי הנרטב ונופל בתלתלים שחורים על רצפת האמבט.

החלק הקשה היה לטפל בקפלים. מצאתי את עצמי מותחת אותם ומנסה מזויות שונות להעביר מעליהם את הסכין.

אינני זוכרת את עצמי מתעסקת ככה בעצמי במקלחת, בוחנת בעזרת מראה, פה מורידה שערה שנשארה ושם מעבירה את אצבעי מוודאת שהכל מגולח למשעי וחלק כשל תינוקת.

כאישה בוגרת, מעולם לא ראיתי את עצמי ללא שערות ופתאום הכל נראה בעיני גדול, מגושם ומוזר. האם זו אני?

לבשתי את שמלתי השחורה ועמדתי לצאת לעבודה.

לפני שהספקתי לצאת מצלצל הטלפון...

"האם עשית כדברי?"

ואני התביישתי. כל כך התביישתי שהתחלתי לצחוק. "כן אדוני", עניתי מצחקקת ואדוני לא האמין לדברי: "שאלתי האם גילחת את ה כ ל" הפעם הוא הרים את קולו ושמעתי את הכעס בדבריו.

"כן אדוני".

"עכשיו את יוצאת מהבית ונוסעת למשרדי, האם זה ברור?"

"כ...כן"

"את מגיעה מיד ולא עוברת דרך שום מקום אחר. על פי חשבוני עליך להגיע אלי תוך 40 דקות, זה אומר שאני מצפה לך במגרש החניה בשעה ... ויהיה רע מאד אם תאחרי" אמר אדוני וסיים את השיחה.

עכשיו כבר נלחצתי: הוא לא מאמין לי, למה הוא קרא לי לבוא? הוא איננו סומך על המילה שלי, מה הוא מתכוון לעשות לי?

הייתי כל כך בלחץ שטעיתי בדרך ולקח לי זמן ארוך בהרבה להגיע אליו. וכאשר חשבתי עליו עומד בחניה וממתין לבדוק ולהעניש אותי נלחצתי יותר.

לאחר שסוף סוף הגעתי מצאתי את אדוני כעוס וקצר רוח.

"להוריד את התחתונים מיד!"

"מישהו יכול לראות, נלחצתי" אבל לא העזתי לסרב מול כעסו.

והוא בדק.

ובדק...

ובדק...

לפני ולפנים הוא בדק. ואני נאנקתי והייתי רטובה לגמרי. אח"כ דחף את אצבעו לפי והורה לי למצוץ אותה ולטעום את עצמי. אדוני היה מרוצה.

"ועכשיו את יכולה לנסוע למשרדך ואני אחליט ואודיע לך מה יהיה עונשך, והוא יהיה כזה שלא יאפשר לך לשכוח את מקומך".

בעבודה כבר לא יכולתי לשבת. גם מהציפיה וגם מהתחושה המוזרה בחלצי. לבשתי תחתונים מבד ניילון והבד התחכך בערוותי החלקה ולא נתן לי לרגע לשכוח את ארועי הבוקר.



המשך יבוא.....

לפני 16 שנים. 16 בפברואר 2008 בשעה 9:33

אדון שלי,אהוב שלי,בן זוג שלי,מאהב יקר שלי...החבר הכי טוב שלי.....
חג האהבה עבר אבל אצלנו החגיגה נמשכת against all odd כבר שנים.
שנים של אושר רצוף,רק עליות,בלי ירידות (תפסיק לחשוב עכשיו על מה שאני חושבת  ),
מתיחת גבולות לפי הקצב שמתאים לשנינו,כניסה לעומקים הכי נסתרים שיש,
פירגון,אהבה,תמיכה,גאווה.
אינטימיות אמיתית בכל המובנים,פיזית,נפשית ורוחנית.
שיחרור,שליטה,כניעה,בעלות,אחריות,בגרות,ביטחון,שלמות.
סקס מדהים מתובל בהמון אהבה,רוך,כוח,עוצמה,זרימה,נתינה,קבלה.חיוכים.שימחה.
קבלה אולטימטיבית מבחירה,כניעה אולטימטיבית מבחירה,ממקום שעושה לי רק טוב,שאתה-יותר מכולם מכיר את המקום הזה הכי טוב,אפילו יותר ממני לפעמים.
להיות עם מישהו שקורא אותך גם כשלא נמצא.מישהו שיודע בדיוק מה אתה צריך ותמיד נמצא שם לתת.באש ובמים.הכל עברנו.ונעבור.מדהים שלי.התברכתי.
אוהבת.