שוכב על המיטה קשור X אנושי . ערום כביום הולדתו , אני מביטה בו , פרט לאיבר מינו הרפוי כל גופו מתוח,
אני בוחנת את גופו זרועות שריריות מתוחות לצדדים, רגליים מתוחות קשורות לברזלי המיטה.
שרירי חזהו מתוחים עד כאב .. עיניו מכוסות במסיכה שחורה. הגאג נעוץ עמוק בפיו.
נעמדת קרוב אליו בידי השוט. הרמה והצלפה הכאב צורב , הינה הסימן האדום מופיע על חזהו הלבן,
שום תזוזה לא נרשמת . ושוב הנפה ונחיתת השוט קרוב למבושיו, אני חשה בעוצמה , בעוצמת הכאב , ושוב שום תזוזה לא נראית.
אני רוצה אותו מתחנן, מבקש, מנסה לברוח על חיו, אבל הוא גבר חזק וסובל את הכאב בשקט.
אני מפנה את גופי אל המגירה הפתוחה מוציאה את ערכת המחטים, מתקרבת אליו , לוחשת
לו שאני מתחילה עם המחטים.אני יודעת על הפחד שלו ממחטים. הוא לא זע. ואני מחדירה
מחט אחת מתחת לאשך ימין . ושניה לאשך שמאל. מביטה בגופו הזיעה הקרה מתחילה לבצבץ על מצחו. ריח הפחד ממלא את האוויר,
ושוב הצלפה צביטה חזקה בקצות ציפורניי על הפיטמה שמזדקרת מעוצמת הכאב.
עוד מחט מוחדרת לפיטמה ועוד אחת לפיטמה השניה . הזעה מצטברת , שפתיו נפתחות להגיד משהו ונסגרות בחוסר אונים בגלל הגאג.
מחייכת לעצמי אני אוהבת לראות את גופו מתפתל מכאב. ויודעת שהוא סובל אבל נהנה .
לפני 18 שנים. 21 בספטמבר 2006 בשעה 6:27