לפני 18 שנים. 11 בדצמבר 2006 בשעה 17:12
אמא אמרה לדני, ילדי הוא גיבור ונבון, ילדי לא יבכה אף פעם כפתי קטון.
אינני בוכה אף פעם, אינני תינוק בכיין, זה רק הדמעות, הן בוכות מעצמן.
פרח נתתי לנורית, קטן ויפה וכחול, תפוח נתתי לנורית, נתתי הכל.
נורית אכלה התפוח, הפרח זרקה בחצר, הלכה לשחק עם ילד אחר.
אינני בוכה אף פעם, גיבור אני לא בכיין, אך למה זה אמא למה, בוכות הדמעות מעצמן?
למה זה אמא למה, בוכות הדמעות מעצמן?
הלוואי שכל מי שהיינו אוהבים היה אוהב אותנו בחזרה.
