הכל נדפק. כבר חשבתי שלא היינו צריכים להתחיל מלכתחילה, ובמקום זה לנוח ולהירגע, לראות איזה סדרה ביחד, להתכרבל.
כל כך שונאת כשאתה מנסה לשלוט בי מלמטה. כלב בן כלב, אני מבינה שאתה רוצה את הדילדו עמוק בתחת שלך ושאני אזיין אותך חזק, אבל אם עוד פעם אשמע אותך אומר: "תענישי אותי, תזייני אותי", אני נשבעת שאני יוצאת מהעסק.
בימים כתיקונם אתה יודע את זה, ומשתמש בזה קצת בשביל להקניט אותי, בשביל לקבל ממני כמה הצלפות, אבל היום זה היה שונה, סתם התעצבנתי. ייבשת אותי עם השטויות האלה, ולא רציתי להוציא את השוט מפני שידעתי שזה יעצבן אותי עוד יותר במקום לחרמן אותי.
היית עדיין על ארבע כשהתיישבתי על המיטה. זחלת לעברי והתחלת לנשק לי את כפות הרגליים. "די, מספיק" אמרתי, ואתה הבנת מיד שמשהו כאן לא עובד. התרוממת, התיישבת לידי, החזקת לי את היד ושאלת מה קרה. "עצבנית, לא זורם לי טוב היום" אמרתי ונשכבתי על המיטה, הסתכלתי על התקרה ורוקנתי את עצמי ממחשבות. נשכבת לידי ושנינו הסתכלנו על התקרה ביחד. הושטתי לך את היד ואחזת בה. נישקת אותה בעדינות. הסתכלתי לך בעיניים, בעיניים הטובות שאני כל כך אוהבת, בעיניים שבזכותם אני איתך. ליטפת לי את הפנים והתחלנו להתנשק, ונילים שכמונו.
מי מכם שכבר קצת מכיר אותי, יודע שזה לא נגמר שם. כמה נשיקות וחיבוקים ממך ושוב אני מתחילה להתעורר, לנטוף ולהתכווץ. מגיע הרגע הזה בו הנשימות שלי הופכות להיות עמוקות והגוף שלי מחפש את המגע החזק. אני משילה מעלי את הונילית שבי, מתיישבת עליך, מרימה את הידיים שלך מעל הראש ומתחילה ללקק לך את הפטמות. אתה נאנח, אנחה שמתגברת אחרי שאני נושכת אותן.
אתה מחייך ואומר לי "אני רואה שחזר לך מצב הרוח", ואני עונה "טעות כלב. מה אומרים?"
ואתה עונה: "תודה מלכתי".
"שלא תעז יותר לנסות לשלוט בי מלמטה".
"כן מלכתי, סליחה מלכתי."
"זה כבר נשמע יותר טוב".