לפני 4 שנים. 17 במאי 2020 בשעה 5:14
הרגע הזה, בו רק אני, רוחי ובעיקר גבירתי קיימים בעולם.
הרגע הזה, בו אני קיים רק על מנת לגרום לעיניה היפות לחייך.
רגע של התרוממות הרוח וכיפוף הגוף.
כמו חמוץ מתוק של רגשות.
שמחה ויראה מתערבבות להן ויוצרות רגש עם טעם שאין דומה לו.
אני זקוק לו, כל כך זקוק.
לה.