"כוח הדמיון חזק מכוח הידע ...
מפני שהידע הוא מוגבל ,והדמיון הוא אינסופי"
ומוסיף:
גם כשאין כימיקלים.
אין זמן כמו ההווה לדעת בו יותר,ללמוד,להחכים ולהבין.
להרגיש,לכאוב,לאהוב.
אין מורה יותר טוב מהזמן,אין מדריך יותר טוב מהפחד.
הקיום הוא בר חלוף ,ולא די להתאכזב רק פעמים ספורות.
אין די ואין סוף.
בכל מקום נשמע על הרצון-באהבה,בחברות טובה ,בכנות ,במסירות.
בחוסן.בבריאות.
אנחנו חולים במחלה הכי ידועה שקיימת -היא אנחנו.
לפעמים גם באין דרך זו הדרך.שם האור.
עוד אנחנו כואבים בלי די,האושר הוא מפלט.
הכוח שלנו להחליט ,אם יש יותר.
שמעתי על עולם טוב יותר ,נראה...
ראיתי עוד נס מתחולל...ואני ממשיך לתהות.
הכוח שלי לדעת מה מותר ומה אסור- נכפה עליי.
והעיניים מטעות אותי ,מטעות אותה.באהבה.
בתשוקה.
זה לא סוד שאני חי,כשמתבוננים מהצד.
והנבואה ניתנה לטיפשים.
בסוף העולם יש כפתור,ואם נלחץ עליו?
לא יהיה כאב,לא יהייה סבל.
לא יהייה פחד.
לא תתקיים תשוקה.
האהבה תקבל צבע עז כדם .
והאושר יתמוגג.
ואז מה יהייה הסוף?
את העונש אני לומד,ולכן מהות נסתרת ,ונחבאת.
כל עוד לא נטבע בכסילותנו....
ונאבד את היגון.
לפני 19 שנים. 8 בנובמבר 2005 בשעה 18:36