2 עולמות.
חיה כך ,בשני עולמות.
בעולם אחד אני קודם כל אמא ,בת ,אחות.
בעולם השני אני פשוט אני.
בעולם אחד אני מסתתרת.
בעולם השני אני חופשייה.
בעולם אחד אני מפחדת.
בעולם השני אני מרגישה בטוחה.
בעולם אחד מרגישה חצויה.
בעולם השני מרגישה שלמה.
מתי הם יתחברו ?
והעולם השני יכנס לעולם האחר ויתן אור.
מרגישה איתך אושר עילאי ורגע אחרי קושי עז להכיל את הפרידה ממך.
בא לי לעצום עיניים ,לדמיין יחד, לא זמני ,לא רגעי.
יחד,תמידי.
לשכוח מכל הקושי שמחכה לנו בהמשך.
תמיד הרגיש לי שזה לא נכון ללכת צעד צעד כשבא לי לרוץ.
אולי רוב האנשים לא יסכימו אותי .
אבל זו אני , הלב הפועם שלי מנצח כל פעם מחדש את השכל.
אני נאלצת לא לרוץ אחרי הלב שלי.
כי הלב שלי מקשיב לך.
הולך אחרי מה שלך נראה שנכון ,גם אם זה מכאיב לי.
אמרת לי פעם שהיית אימפולסיבי כמוני.
כל מה שעבר לי בראש זה כמה הייתי רוצה להיות איתך באותם רגעים.
אולי ,רק אולי, היינו כובשים יחד את העולם.
העבר שלך בנה אותך.
העבר שלי רמס אותי.
והיום , אני נזכרת בעצמי מחדש.
אימפוליסיבית ,רגשית,מלאת אש ותשוקה עם רצון עז לחוות , לגלות , לאהוב.
משהו בי מקווה שתחזור ליצר הטבעי שלך.
היצר הזה שהיה נותן לי את שני העולמות שלי יחדיו.
או שאולי אני טועה ,
ואני צריכה לרסן את עצמי , לא לאהוב אותך כל כך, לא לרצות אותך כל כך.
להנמיך את הלהבה.
אולי אז אגלה את האיפוק שלך גם בי.
אולי אז הכאב שאני בלעדיך יהיה נסבל יותר.
אולי אז אכיל בשלווה את שני העולמות בנפרד.
עדיף להיות צודקת/טועה ?
השאלה שתמיד מהדהדת לי בראש..
