בשבילי... רק בשבילי...

הרבה זמן לא כתבתי לך ..

על אהבתי , 

על תשוקתי אליך ,

על ההתמכרות והכמיהה לגוף שלך , לריח .

אנחנו זוג נשוי .

ועדיין מרגישה כמו ילדה לידך, הילדה הקטנה שהכרת שכנועה לך נפשית ופיזית.

לאהוב כך... זה אנושי או אלוהי ?!

הרגע שאתה מנשק אותי והגוף מתפרק מסטרס ,נינוח וכנוע לך, הריח שלך שאני לא יכולה לנתק את הנשימות שלי בבוקר לפני העבודה, הגוף שלך שהידיים שלי לא מפסיקות לרצות לגעת ..

כן, אני מכורה.

כמו נרקומנית קשה.

וכמה שזה טוב, ככה זה רע.

כי מי אני בלעדייך? 

לפעמים אני מאבדת מהטוב שלי כי אני קנאית לך.

שונאת בעצמותיי את מי שעושה לך רע.

וזקוקה לך ... אני ?! בעמדה הזו ?! זקוקה למישהו ?! 

לא רוצה להרגיש חלשה.

או נזקקת. 

או מכורה.

אני רוצה להיות בשליטה וגם מאוהבת..

זה אפשרי ?! 

כנראה שלא.

אבל אני רק יודעת שאני צריכה את אהבתך קצת יותר.

כי הרי אין ריבים ביננו , אין מייקאפים ביננו, אין את הצורך העז להילחם ולומר ולחשוף את הרגשות.

יש רק את החיבוק החם , הסקס שנהיה מאתגר בתקופה הזו והתקווה שאתה עדיין מאוהב בי .. 

ועולה בי השאלה..

איך אתה מרגיש ?

מכור כמוני ?

אולי כבר לא? 

כמה פעמים עד ש..

כמה הזדמנויות יש לתת ? 

האם זה משנה אם זה שקר קטן או גדול ? 

אני כבר לא יודעת איך להגיב .

אני רק יודעת שהלב שלי שוב נפגע , מאותה סיטואציה , מאותו שקר עלוב שחוזר על עצמו שוב ושוב כבר שנים.

אותה התנהגות של לבצע ואז לשמוע " לא הבנתי , לא ידעתי , טוב נתקן את זה ".

זה כבר לא מעניין מה עשית , הפעולה , רק ההסתרה .

קשה לי לקבל את התירוץ , לא ידעתי .

כי כשאתה אוהב מישהו ואתה רב איתו כבר שנים על אותה סיטואציה , לא עושים את הטעות פעם אחר פעם .

מדברים ומוודאים לפני כדי לא לטעות שוב.

כדי לא לפגוע.

כדי שלא ארגיש את זה מה  שאני מרגישה עכשיו .

את החוסר יכולת לסמוך עליך .

כל מה שעובר לי בראש זה מה עוד ..

מה עוד מחכה לי , אילו עוד שקרים .. והאם תמיד זו תהיה ההתנהגות שלך ? לבצע ואז לא ידעתי .

ולמה ? למה תמיד שזה מגיע אליה זה קיים ? 

אני פרק ב , אבל לא סוג ב .

ואין שום סיבה בעולם שאקבל את היחס הזה .

אני שוב מרגישה את העולם הורוד שלי מתנפץ .

וחבל..

כי זה שקר קטן ושטותי , אבל שחוזר על עצמו ושובר לי כל פעם חתיכה קטנה מהלב . 

פגעת בי.

ולא בא לי לשתף אותך למה.

לא בא לי בכלל לומר לך מה אני מרגישה.

כי כל פעם מחדש אתה מעביר את האשמה אליי.

אז בשביל מה.

אתה מרוכז בעצמך.

מרגישה שהאני שלי מתחילה להיכנס פנימה ולהיסגר.

חבל לי שזה הגיע לשם.

אבל כרגע אני לא רוצה לדבר יותר.

אז נהיה סבבה וזה יעבור.

לא נדבר על הדברים.

מה זה ערב עם כמה צעקות וביקורות.

שטויות.

זו הגישה לך ואני לומדת אותה .

קצת פחות משבוע ,

קצת פחות משבוע שיתקבלו החלטות גורליות .

בלי שליטה .

לא החלטות שאנחנו נקבע , אלא החלטות שיקבעו עבורנו .

החלטות שיקבעו את העתיד שלנו ואיך הוא יראה .

ואני מרגישה בתוך ים צלול מתחת למים , מחכה ומתפללת שההחלטות הללו ידחפו אותי למעלה ואוכל לחזור לנשום .

והפחד הגדול ביותר שהחלטות האלו יכולות לדחוף אותי למטה אל הקרקעית.

וכל הגוף שלי בהיכון .

מצפה , מפחדת פחד אימים להתאכזב ואין שום דבר שאני יכולה לעשות בשביל להשפיע על הדין הקרב .

אני מחכה לרגע שזה יהיה מאחורינו והכל יסתדר לטובתנו.

זה לא קל .

יש עוד שלבים לעבור .

יש עוד אישה ברקע שכל רצונה זה להרוס לנו את החיים .

ואני רק מתפללת לאלוהים שירחיק אותה מאיתנו .

שתפסיק לרדוף אותנו .

קשה כל כך להיות במקום הזה .

בלי שליטה ולא לדעת לאן פנייך , במיוחד שאתה לא קובע את הדברים .

נדרשת התמסרות להאמין בטוב .

אחרי כל כך הרבה חבטות , איך אפשר ?! 

אבל אין ברירה אחרת.

הנחמה שלי זה אתה .

אני לא לבד.

אתה איתי יחד ובידיים משולבות נעבור הכל .

אני הולכת לנסות להחזיר נשימה ולשחרר .

איך אמרו לי תמיד ?

אין לך מה לדאוג עבור דבר שאינו בשליטתך. 

תדאגי למה שכן. 

תקופה שלא רשמתי לך .
תקופה ארוכה שלא הצלחנו לנשום .
לנשום יחד , לנשום לחוד .
רק מחפשים איך לצאת מהמים , מהמערבולת ששאבה אותנו פנימה ולא הצלחנו לצאת ממנה .
דבר ועוד דבר.
קושי על קושי .
כל יום משהו חדש להתמודד איתו .
הרבה כעס ועצבים היו באוויר , חוסר סבלנות , אדישות , חוסר אכפתיות .

הבית שלנו כבר הרגיש כמו שדה מלחמה .
וזה ממש לא היה אחד נגד השני .
פשוט בילינו שעות בלפצח את המשבר הזה.

הימים האחרונים , משהו באוויר השתנה .
מרגישה שמישהו טפח לנו על השכם ואמר זהו , זה נגמר , אתם בסוף ומעכשיו יהיה טוב .

ולמרות זאת , לפעמים קשה לי להאמין ואני מלאה בפחד שקושי אחר עוד יגיע .

אזלו לי כל כוחותיי בתקופה הזו ורק עכשיו אני מרגישה שהם מתחדשים .

אני רוצה להגיד לך שלא הייתי מצליחה בלעדייך .
לא הייתי מצליחה להישאר , להתמודד , להכיל.
שיננו לא היינו שם ועדיין , קמת כל בוקר ונלחמת איתי , עבור האהבה שלנו .

אם לא היית אתה הייתי כבר בורחת ..

יש בי אמונה שלמה שאנחנו קשורים בקשר שלא יפרם לעולם ואתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיי ולכן תידע שתמיד אהיה איתך ,באש ובמים .
לא אברח ואם כן , אני בונה על הרצועה שלך :)

אני כל כך מאחלת לנו שהשבועות הקרובים יתבהרו ולטובה !! שנרגיש קצת נחת אחרי כל הטירוף ושהשינויים הקרובים יכניסו אור לביתנו .

אני אוהבת אותך .
כל חלק קטן בך .
את הנפש שלך , היפה כל כך .

לאט לאט אני מצליחה לראות את המחשבה שלך לגביי ילדייך , את ההבנה בלתת .
את האי רצון למלחמות .
ראיתי בעבר רק אותך ומה שטוב לך ועכשיו ירד לי האסימון שמה שיהיה לך טוב זה היכולת לתת לילדים שלך את כל העולם .
ואני עכשיו איתך.
במה שצריך .

שחזרנו מחו"ל סוף סוף הם חיבקו אותי , התרגשתי , אחרי כל כך הרבה זמן זה קרה.
אני לא סתם אחת .
הם מרגישים בנוח לפנות אליי , לבקש דברים.
וזו רק ההתחלה .
אני כל כך מצפה להגעה שלהם לצפון.

לעצמאות שלהם שירגישו בנוח להגיע מתי שהם רוצים .
אני שמחה שהם רוצים להגיע לצפון, זה נותן ניצוץ של אור .

אני באמת מאחלת לנו רק טוב ושימשיך להגיע אחד אחרי השני .

ואחרי שהכל יגמר , 3 שעות בחדר סגור להתפרק לגמרי.

אוהבת ❤

ילדונת.

אני לא מצליחה להתחבר לעצמי .
לא מצליחה להיות טובה יותר .
טובה יותר בשביל עצמי.
טובה יותר בשביל אחרים.
אני עושה טעות ועוד טעות ועוד טעות.
אתה לא מדבר איתי .
לא מצליחה להבין למה אתה מגיע למקום הזה.
למה אתה בוחר מחדש אחרי ויכוח פשוט לא לדבר .
ואני כל כך לא מחוברת וכל כך לא טוב לי שאפילו אין לי את הכוח לדובב אותך.
ואיפה אני ? נעלמת .
מסתכלת מהצד על הטעיות שלי.
ומנסה לכתוב , להקשיב , לקרוא ..
מנסה למצוא אנרגיה טובה שתמלא אותי ותיתן לי את הכוחות לאהוב , לאהוב את עצמי , לאהוב אותך ..

סליחה .
תודה שאתה מכיל אותי בכל תקופותיי ועל כל צורותיי.

אני חושבת שבזמן האחרון היינו קצת אחרת.

קצת פחות סובלניים.

קצת פחות קשובים .

קצת פחות משתפים .

אולי הבטחון שנישאנו אחד לשניה עשה את שלו .

אולי לרגע אחד הסתנו מבט .

אך תמיד ובכל יום מחדש בחרתי בך שוב.

בחרתי בך לגבר חיי.

לאהבה הכי גדולה ומושלמת שיכולה להיות.

להתאמה הכי טובה שיכולתי לזכות .

נכון , לפעמים השגרה עושה את שלה והעומס שלה או חוסר הזמן הפנוי לזוגיות שלנו קצת משפיע .

אבל הדבר הכי יפה בך .. זה שאני זועקת,

ואתה , אתה מקשיב , מפנים ועושה אחרת .

גם אם לא אמרתי את הדברים בצורה נחמדה .

גם אם כעסת .

אכפת לך.

אכפת לך ממני .

וזה הדבר הכי טוב שקיבלתי בחיי .

והאכפתיות הזאת פשוט מחרמנת לי את הצורה.

ממלאת אותי בצורך להעניק לך .

אני רוצה לתת לך עולם .

מחכה שתחזור הביתה.

למצוץ את הזין היפה שלך , להיות קשורה במיטה , להתחנן בפניך לגמור ולהסתכל עליך..

בגבר היפה שלי , הסקסי ברמות מטורפות , עם שיא הגבריות שלך גומר ממני פעם אחרי פעם.

נזכרת שהקטנה שאלה "אמא, מה זה שרופה ?"

ועניתי..

"זה שאת אוהבת ואת לא מצליחה לבטא עד כמה.."

אני שרופה עליך בעלי , אדוני , אהבת חיי.

רגע לבד של שקט ..
ואתה אי שם בטירוף.
מרגישה אותך , חושבת עליך ובעיקר מבינה עד כמה זכיתי.
המכתבים האחרונים היו בעיקר של תסכול וכעס או פשוט ביטוי של קושי אבל נראה לי שהגיע הזמן לשחרר את הכל ולומר לך כמה דברים טובים מהלב .
אני מקשיבה לך .
כל מילה שיוצאת מהפה אני שומעת והיא מחלחלת לתוכי..
ואני רוצה לבקש סליחה .
סליחה על זה שלא הייתי בצד שלך אלא שהייתי בצד שלי .
סליחה שנתתי לך להיות באמצע והתעסקתי במקום שלי .
אתה גבר מדהים שכל אישה הייתה מייחלת לעצמה להיות בקרבתו ומגיע לך את הטוב ביותר.
מגיעה לך את כל התמיכה בעולם ואת כל האהבה שניתן לתת ואני מתחייבת לך כאן ועכשיו שאתן לך אותה .
כי אתה אהובי , המתנה הכי טובה שקיבלתי בחיי.
אתה שם עבורי תמיד.
אתה הופך אותי לאישה מאושרת .
מעבר לצפון מבחינתי כרגע נמצא בהולד , אני לא רוצה לברוח לשום מקום משום דבר .
אני רוצה להיות במקום שטוב לנו יחד , לי ולך.
אם נחליט לעבור זה יהיה מסיבות טובות שיעשו טוב לשיננו ולא ממקום של איפה יותר נסבל להיות .
אני רוצה שתדע שאני מעריכה כל רגע שראית אותי , שהכלת והקשבת לי , שחיבקת וליטפת .
אני רוצה שתדע שאני סומכת על הבחירות שלך , על הלב שלך , על הרצון לעשות טוב ואני אלך בדרכך בעיניים עצומות .
אתה גורם ללב שלי לפעום , לעיניים שלי להתרגש ולחיוך שלי תמיד להופיע.
אני מודה על כל לילה שאני נרדמת בזרועותייך.
על כל גמירה שלי וכן , גם על שלך ;)
על כל עזרה שלך עם הבנות שלנו, מבחינתי הן שלנו ואני מקווה שתבין בעתיד עד כמה הן אוהבות אותך ואתה חשוב בעיניהן הרבה יותר מאביהן .
על כל עזרה בבית , על כל שהייה שלך במסך המחשב כדי לנסות להוציא את עצמנו מהמקום שבו אנחנו נמצאים .
בשבילי , כל שלי הוא שלך וכל שלך הוא שלי .
אני תמיד יהיה איתך לאורך כל הדרך .
תזכור זאת !
אתה הנפש התאומה שלי , האהבה שלי לעולם לא תיפסק .. ולמה ? כי אין דבר אחד שאתה אומר או חושב או נוגע שאני לא אוהבת .
להסתכל עליך..
אם היית רק מבין מה זה גורם לי .
אז אהבה שלי , אהבת חיי , אני רוצה לאחל לשיננו שתמיד נסתכל קדימה ,שלא ניתן לשום דבר ולאף אחד להיכנס ביננו , שתמיד נהיה שם אחד עבור השניה שקשה ונידע לעצור את הכל ולחבק , שנפרוק ונאהב ונייצר אהבות קטנות ושלרגע אחד לא נצא מהבועה הורודה של חיינו .
אני אוהבת אותך ואוהב אותך כל נשימתי בי.

אני אוהבת אותך.

לימדת אותי מהי אהבה אמיתית .

איך לאהוב .

איך להיות נאהבת .

לימדת אותי מהו שקט ושלווה .

נתת לי עולם שבו אני קיימת עבורך ואתה עבורי .

מדיי פעם אני מרגישה שיש פירצה בעולם שלנו .

אני ואתה דומים .

אנחנו מקשיבים .

מקשיבים לסביבתנו .

מקשיבים להורינו .

ומידיי פעם אני מרגישה שאנחנו נשאבים לדעות של אחרים.

אני צריכה שנפסיק .

אני צריכה שנדבר על זה . 

אני רוצה להבין מה אתה רוצה עבורך .

נדבר הערב , בטוח .

אבל אני רוצה שתדע שההקשבה הזו שקיימת אצלך היא פרייסלס .

תודה עליך .

תודה עלינו .

אהבה שלי.

אני לא מיהרתי להתגרש , עשיתי הכל , קיוותי ושיניתי כדי שיהיה טוב אבל זה לא עבד .
יצאתי מהבית כשכבר הרגשתי שאני בורחת ממנו , שאין לי אוויר לנשום ושיהיה לי הכי טוב לבד , לבד אני והבנות שלי , העיקר לא איתו .
אבל אני רואה לפעמים זוגות מתפרקים וחושבים על גירושין עוד לפני שמיצו הכל .
אני רוצה לומר לכם שהדרך החוצה היא לא קלה .
גירושין עצמם הם לא דבר קל .
זה יכול להיגמר תוך חודש או תוך שנתיים.
הכל תלוי מה עומד מולך .
ובדרך הזו אתם לא לבד , הילדים מהצד סובלים מפירוק המשפחה .
אני התגרשתי תוך חודש ומצאתי את אהבת חיי ועדיין ..
יש מעבר .
אני חושבת שההבנה הכי גדולה שלי היא שלעולם לא תהיה לי את המשפחה שחלמתי עליה לפני שהתחתנתי .
לעולם לא יהיה לי פרק א .
לעולם לא תהיה לי משפחה שחיים בה זוג הורים וילדים ביולוגים .
אף אחד לא הכין אותי לזה שאני אהפוך לשטן שלקחה את אבא שלהם .
לעולם לא חשבתי שזה יצבוט לי בלב להסביר לבת שלי בת ה5 שאמא ואבא לא יכולים להיות יחד באותו מקום באותו בית ואף אחד לא גנב אותי מאבא .
אף אחד לא הכין אותי לזה לשיחה קרה עם ילדיו שאמרו לי שאני כלום עבורם שעד לפני כמה חודשים קפצו עליי בספה והיו חלק נפרד מחיי , מדאגותיי ומהלב שלי .
זה לא קל.
זה לא קל לבקש מבן זוגך שיקפיד על ילדיו שיכבדו אותי בבית שלי ולא יתעלמו ממני .
זה לא קל להבליג.
לא קל להרגיש זרה לידם .
אף אחד לא מכין אותך לשלבים של אחרי , לסובלנות שצריך , להבנה .
למקום הזה שאני יעמוד עם בנותיי בצד והוא עם בניו ואף אחד לא יכול לחבק אחד את השני.
את מרגישה את ההבדל .
את מרגישה בעצמות שלך שלעולם לא תהיה לך משפחה נורמלית .
לעולם לא חשבתי שאבא של הבנות שלי יחליט שהוא מוותר על תפקידו כאבא .
שבעצם הבנות שלי נותרו ללא אב .
אף פעם לא מכין אותך שאת צריכה לעבוד קשה בשכנוע כדי להביא עוד ילדים.
אף אחד לא מבין כמה שיקולים צריך לעשות בשביל ילד .
כי הוא שלי ושלו אבל הוא יהיה מוקף באחים חורגים שאולי חלק מהם לא ירצו אותו .
אף אחד לא מכין אותך לזה.
משקף לך את זה .
צריך באמת תעצומות נפש ובן זוג תומך , אוהב ושמוכן להלחם בכולם בשביל הקשר הזה .
אני לא מספרת זאת בשביל לתסכל .
לא בשביל שלא תעשו מה שטוב לכם .
אלא שתחשבו שנית .
אני מקרה יחיד ..
יש עוד עשרות מקרים קלים וקשים ממני .
אבל מה שבטוח לאחר גירושין אין יותר פרק א.
אז תחשבו שנית .
תחשבו טוב .
אני ?! אני במקום טוב !
כי זכיתי בזוגיות שאין לה תחליף .
בזוגיות משמיים.
ולגבי משפחה?
לא יהיה לי עוד משפחה של פרק א .. אבל אני כולי תקווה שאוכל לייצר משפחה בפרק ב שתהיה מאושרת .