אני חושבת שבזמן האחרון היינו קצת אחרת.
קצת פחות סובלניים.
קצת פחות קשובים .
קצת פחות משתפים .
אולי הבטחון שנישאנו אחד לשניה עשה את שלו .
אולי לרגע אחד הסתנו מבט .
אך תמיד ובכל יום מחדש בחרתי בך שוב.
בחרתי בך לגבר חיי.
לאהבה הכי גדולה ומושלמת שיכולה להיות.
להתאמה הכי טובה שיכולתי לזכות .
נכון , לפעמים השגרה עושה את שלה והעומס שלה או חוסר הזמן הפנוי לזוגיות שלנו קצת משפיע .
אבל הדבר הכי יפה בך .. זה שאני זועקת,
ואתה , אתה מקשיב , מפנים ועושה אחרת .
גם אם לא אמרתי את הדברים בצורה נחמדה .
גם אם כעסת .
אכפת לך.
אכפת לך ממני .
וזה הדבר הכי טוב שקיבלתי בחיי .
והאכפתיות הזאת פשוט מחרמנת לי את הצורה.
ממלאת אותי בצורך להעניק לך .
אני רוצה לתת לך עולם .
מחכה שתחזור הביתה.
למצוץ את הזין היפה שלך , להיות קשורה במיטה , להתחנן בפניך לגמור ולהסתכל עליך..
בגבר היפה שלי , הסקסי ברמות מטורפות , עם שיא הגבריות שלך גומר ממני פעם אחרי פעם.
נזכרת שהקטנה שאלה "אמא, מה זה שרופה ?"
ועניתי..
"זה שאת אוהבת ואת לא מצליחה לבטא עד כמה.."
אני שרופה עליך בעלי , אדוני , אהבת חיי.
