קצת פחות משבוע ,
קצת פחות משבוע שיתקבלו החלטות גורליות .
בלי שליטה .
לא החלטות שאנחנו נקבע , אלא החלטות שיקבעו עבורנו .
החלטות שיקבעו את העתיד שלנו ואיך הוא יראה .
ואני מרגישה בתוך ים צלול מתחת למים , מחכה ומתפללת שההחלטות הללו ידחפו אותי למעלה ואוכל לחזור לנשום .
והפחד הגדול ביותר שהחלטות האלו יכולות לדחוף אותי למטה אל הקרקעית.
וכל הגוף שלי בהיכון .
מצפה , מפחדת פחד אימים להתאכזב ואין שום דבר שאני יכולה לעשות בשביל להשפיע על הדין הקרב .
אני מחכה לרגע שזה יהיה מאחורינו והכל יסתדר לטובתנו.
זה לא קל .
יש עוד שלבים לעבור .
יש עוד אישה ברקע שכל רצונה זה להרוס לנו את החיים .
ואני רק מתפללת לאלוהים שירחיק אותה מאיתנו .
שתפסיק לרדוף אותנו .
קשה כל כך להיות במקום הזה .
בלי שליטה ולא לדעת לאן פנייך , במיוחד שאתה לא קובע את הדברים .
נדרשת התמסרות להאמין בטוב .
אחרי כל כך הרבה חבטות , איך אפשר ?!
אבל אין ברירה אחרת.
הנחמה שלי זה אתה .
אני לא לבד.
אתה איתי יחד ובידיים משולבות נעבור הכל .
אני הולכת לנסות להחזיר נשימה ולשחרר .
איך אמרו לי תמיד ?
אין לך מה לדאוג עבור דבר שאינו בשליטתך.
תדאגי למה שכן.
