בשבילי... רק בשבילי...

כל חיי חיפשתי את הבית שלי.

שבו אוכל לחלום חלומות.

שבו אוכל לפרוח.

שהלב שלי והראש שלי יהיו זהים.

הבית שבו אגדל , 

הבית שבו אהיה אני , 

אוציא את המלאכים שבי.

מקום שהשדים לא יצאו החוצה.

מקום שבו אהיה מאושרת .

והנה, מצאתי.

אך הבית לא פנוי לכניסה.

ניתן לבקר בו רק מדי פעם ,

להיכנס אליו לכמה שעות או ללילה.

וככל שאני שוהה בבית זה נהיה קשה יותר לעזוב.

כמה אפשר לא להיות בבית ?

גם אם אסע למדינה רחוקה ואחווה שם חוויות מסעירות ,

אני רוצה את הבית שלי.

אני רוצה להתעורר בו ,

לישון בו.

אני רוצה לפתוח את הדלת בסוף כל יום..

קשה לי , לא להיות בבית.

אני לא מצליחה לנשום טוב כשאני מחוץ לבית.

לא מצליחה להיות מאושרת.

הגעגוע מוריד את הדמעות.

הלב שלי מרגיש כלוא.

אני מתגעגעת הביתה.

ויש עוד דרך ארוכה לפני...