אני יודעת שמתי שהוא תראה את זה .
ואני מתלבטת אם לכתוב ..
יודעת מה זה יביא איתו .
אבל אני רוצה לשמור על המקום הזה כשלי .
ולהקפיד על להיות שקופה .
אז הבלוג הזה שתדע, נועד עבורי.
הכל טוב.
זה מה שאני מדברת .
אבל זו לא האמת.
לא הכל .
חלק גדול כן.
אבל לא , לא הכל.
נזכרת שהוא אמר לי להתעמק בטוב ואני מאוד משתדלת אבל מדיי פעם המחשבות צצות ואני נזכרת שאין לנו את אותם רצונות לעתיד.
ואני לא מפסיקה לשאול את עצמי למה אני צריכה את זה ? למה עוד ילדים ? למה חתונה ? בשביל מה ?
אני נשארת בלי תשובות .
כי המענה הוא רגשי לחלוטין ולא שכלתני.
אין בי כעס כלפיו , רק אכזבה.
אפילו לא ממנו , מהרצונות שלו .
אולי זה בגלל שאני צעירה יותר , אולי אני רואה הכל בצורה ורודה מדיי .
מה שהכי מפחיד אותי זה מה שזה יעשה לי בעתיד.
לחיות עם הרצון הזה ואיתו באותו בית .
לא לרצות לדבר על זה כי זה מכאיב .
ולחיות בטוב , אבל לא הכל טוב.
אני לא התמודדתי עם רצון שלא סופק .
לא התמודדתי עם אהבה שהיתה אחרת משלי.
אנחנו מושלמים יחד , בזה אין לי ספק.
אבל אני לא מושלמת .
והלוואי שאדע איך לדכא את הרצון הזה .
הלוואי שאדע להתמודד נכון עם רצון לא מסופק.
ושבעיקר לא יהיה גורם קטן שאולי יגרום לי להיסגר.
יש לי ולו עוד דרך ארוכה לעבור ..
וזה לא רצון שאני רוצה שימומש כרגע.
פשוט רצון שאני רוצה לחלוק איתו או לא לחלוק כלל.
אבל בנתיים , העיניים שלי עדיין ורודות ומאחלות ליום שאקרא לו בעלי ואב ילדיי.
