קשה לי בנות שלי שאתן מבקשות את אבא שלכן.
שאנחנו ברגעים טובים ואתן אומרות את שמו.
קשה לי שאתן רוצות אליו.
לא בגלל שאני צריכה להסביר לכן שאתן לא יכולות לראות אותו ..
בעיקר כי אתן מזכירות לי אותו.
האדם שהצליח לגרום לי לכל כך הרבה טראומות.
לגרום לי לפחד ממנו .
אתן מזכירות לי את האדם ששיבש את חיי , ששיבש אותי .
שאהבתי אותו והייתי כולי שם אבל הוא היה השטן.
האהבה השגויה שלי .
אתן פרי האהבה הזו , האהבה הלא נכונה שבחרתי בחיי.
לא קל לי בנות שלי.
אני במקום אחר היום , במקום בריא וטוב ואני רוצה להראות לכן איך אהבה נראת , איך היא מרגישה ואיך היא גורמת לפרוח.
ואתן ?
עם התמימות המתוקה שלכן מבקשות את אבא.
הדבר היחידי שזה גורם לי זה לעצבים.
אי אפשר לשכוח 11 שנים.
להעלים את כל הפצעים.
במיוחד שהוא כל כך קרוב ..
ואני לא יודעת מה הדבר הנכון..
לאחל לכן לשכוח או לאחל לעצמי לשכוח.
אני רק מקווה שהכעס בי ירגע.
שלא אחשוב עוד על מה יכול להרגיז אותו.
לא לחשוש מהתגובות שלו.
שיהיה לכן אבא.
שאני אשתחרר מהטראומות.
שנדע יחד אני והטעות שלי איך לגרום לכן לאושר.
