אני מתגעגעת הביתה.
אני מתגעגעת לתחושה שהבית נותן לי.
אני מתגעגעת לחברות שלי.
לעבודה שלי.
לחברות שלי בעבודה , לקפה של הבוקר בעבודה.
אני מתגעגעת כל כך שזה כואב.
אני מתגעגעת לקטר עם חברות שלי .
מתגעגעת לצאת להליכה עם קטרין .
מתגעגעת לאחרי צהריים עם אושרת .
מתגעגעת למפגשי מקריות עם אולגה .
מתגעגעת לילדים הקטנטנים של כולם.
להרגשת השפיות במקום הזה.
לא הרגשתי חריגה , הרגשתי הכי שייכת .
מתגעגעת לנשים האלו שהרגיש לי איתן בית .
מתגעגעת לבית הוריי.
לכבישים.
לירוק.
לאיזור שאני מכירה ומכירה טוב בשביל לא לשים וויז.
לקניונים , לבתי קפה אחר הצהריים עם הדודות, אימי, סבתי והבנות .
לעשות שופינג ,לנסוע לחו"ל.
מתגעגעת הביתה.
למרות שאין שם כבר בית .
זה קשה .
בא לי להכין בצק עם שמרים שאריח את ריח החלות כדי שארגיש בבית .
הלוואי ואצליח.
לבנות לי כאן בית .
שארגיש בו שפויה .
שארגיש בו שייכת.
בית עם מלא ילדים קטנים מתרוצצים וחברה מתרוצצת איתי במטבח להכין ארוחת ערב עם כוס ערק בצד להעביר ביחד את הערב בשפיות .
אני מתגעגעת אליכן בנות .
הלוואי והייתן מבינות עד כמה.
אולי הייתן מגיעות לחזק אותי גם כשאני רחוקה.