בשבילי... רק בשבילי...

אתה לא שונה מהאדם שאני הכי אוהבת.

אתה לא שונה ממנה.

אתה ישבת כמוה , הקשבת למה שאמרו לי ושתקת.

הזכרת לי אותה בזמן הקללות שספגתי .

אפילו להגיד "כן , אני סובל" לא יכלת.

יושב מפוחד שמה המשפט הזה יעשה לילדייך.

עדיין לא מצאתי מישהו שיגן על כבודי .

אפילו לפעמים אני לא מצליחה.

שאלתי אותך מה הגבול ..

לא ידעת לענות .

עצם העובדה שכל מה שספגתי זה לא מספיק זה אומר לי שהגבול עוד רחוק.

ואני ? חזרתי להיות אותו סמרטוט שהייתי .

כזו שאין בעיה לדרוך עליה כל עוד זה משרת את השאר.

שתי האמהות ישבו מולי בהלם ושתיהן שאלו את אותה שאלה.

כשהן אמרו את מה שהם אמרו , מה יניב אמר ? 

בעצבות עניתי ששתקת .

משתיהן קיבלתי מבט רחמים.

זה עצוב.

שאין באמת מי שישמור עליך ויגן .

שאתה לבד.

עצוב לי.

אמא שלי , יונת השלום , אמרה לי די.

מי אני ? 

מה אני ? 

למה כשאני אוהבת מישהו אני מוותרת על עצמי ? 

מטומטמת .