בלום
מחיאת כף, צליל
בא והולך במקום ריק
בחור שחור, מחיאת כפיים
עשה את מחיאות הכפים בסופה
בדלת דו צדדית, בחור דו צדדי
ירח מלא ביניים של תשע
באמבטיה שטופה בחומץ
ירח מלא בוער במקום
מגדלי עשן הרוח מסובבת
עשה את מחיאות הכפים בסופה
בדלת דו צדדית, ב-חור דו צדדי
האהבות הנכזבות
הן האהבות הנצחיות
הולך לישון עם כלום
מחר היום הפוך
נוסעת אניה לתוך מסלול של פוך
עשר בלילה, הפרחים נוקשים
מחיאת כף, צליל
בא והולך במקום ריק
בחור שחור מחיאת כפיים
עשה את מחיאות הכפים בסופה
בדלת דו צדדית, ב-חור דו צדדי.
שיעול שהוא גיהוק
תופס בין הסדינים
שפה שהיא גמגום מוחקת ציורים
האהבות האדירות
הן האהבות הבלתי אפשריות
ומאז שירו בי בארץ אחרת
אני מרגיש כל כך רע
אין לי תחושה.
האהבות הנכזבות
הן האהבות הנצחיות
-ריר-
כן. מה?
וצביק..
ולך נוגה..
עיניים ענקיות, שחורות ,מלאות בתהיות
חששות ושאלות
והחיים כולם סימני שאלה
אם לא ניגע, לא נדע..
אין הבטחות ואין תשובות
יש שאלות
הבזקים
ניצוצות של...
הבלתי ידוע תמיד בגדר חידה
ואת שם
במרחק
מבט
נגיעה
במרחק
שאלה...
בכלוב התהיות והספקות
השאירי מקום
לניצוץ
זה שיאיר את העיניים הענקיות
המדהימות
מעבר לכל ספק
מעבר לכל שאלה
יש...
אם לא ניגע, לא נדע...
חופן דובדבנים, חופן נמשים
אחד אחד
אני רוצה את כולם.
אל תפחדי מהפחד.
לעיתים הוא שם, רק כדי לאותת על משהו חדש
בלתי מוכר או ידוע
ואם לא ניגע, לעולם לא נדע...
]
[color=yellow]לך איתה
ביצוע: נוער שוליים
מילים: קובי רכט
לחן: קובי אושרת וקובי רכט
והיא רואה שוב בעיניך
שהיית שוב איתה אתמול
והיא רואה איך בעיניך
אתה והיא עכשיו לבד לבד
והיא רואה שוב את פניך
מביטות בה באותו מבט
והיא אוחזת בידיך
בידיך הקרות כמעט
אם היא אמרה שהיא
אוהבת רק אותך כל כך
אז לך איתה לך לשם
אם היא אמרה שהיא
אוהבת רק אותך כל כך
אז לך איתה
לך לך איתה לשם
והיא רואה שוב בעיניך
האתמול שלך רק היא איתך
והיא רואה איך בידיה
את ראשך כל כך בחום ליטפה
והיא רואה מזרועותיך
איך ראשה בזרועותיך נע
והיא רואה שוב בעינך
איך כולה כולה שלך כולה
אם היא אמרה שהיא
אוהבת רק אותך כל כך
[/color]
זה מתחיל כשאתה ממש ממש קטן.
עוד לפני שהספקת לעמוד על דעתך בקושי למדת ללכת - הם כבר שולטים בך
אל תגע פה אל תגע שם תפסיק כבר לבכות ריבונו של עולם,
את מי תביא הביתה?
איזה חברים? - אתה תמיד עושה חמודי רק את מה שהם אומרים.
תיכון.
עכשיו כשרק נכנסת לכל העניין הזה שנקרא גיל ההתבגרות - ההורמונים מתחילים
לדפוק לך בראש כמו מטורפים. אתה צריך קצת פורקן, קצת לשבור, קצת
להרוס - לא מדובר בונדאליזם רקבקצת שחרור. אז הם יבואו אליך עם העניין
הזה שיש לך פוטנציאל אבל אתה לא מממש אותו.
אין לא יכול יש לא רוצה...
ואתה כועס
אתה כל כך כועס
לך עם הכעס לך תן לו לצאת
לך עם הכעס לך תן לו לצאת
מותק מותק מותק תראה זה יעשה לך טוב
מותק מותק מותק תראה זה יעשה לך טוב
צבא. הכתף שיק. כאן זה כבר לא המורה שמקסימום תתן לך שלילי כאן זה הרס"ר
או איזה טמבל שגדול ממך בסה"כ בשנה ואז הוא יגיד לך מה לעשות, הבנת את זה?
כן. כן מה? כן המפקד.
אז ת'חוזר הביתה אל החברה שלך שאתה כל כך אוהב ומה אתה צריך? קצת פורקן,
קצת חום, קצת אהבה, לא רוצה? סמארט אבוק על ארבע
על אזיקים שמעת?
תגידי דפוק אותי
לך עם הכעס לך תן לו לצאת
לך עם הכעס לך תן לו לצאת
מותק מותק מותק תראה זה יעשה לך טוב
מותק מותק מותק תראה זה יעשה לך טוב
תרגע תרגע
עם כל מיני חומרים שמרחיבים את דעתו של אדם, אבל הם גם מרחיבים את מספר התיקים שלך במשטרה.
אז אתה בונה לך צמחיה קטנה על הגג וערב אחד 3
בלילה טק טק טק משטרה לפתוח,
אז אתה רץ וזורק את כל הצמחים לאסלה ומוריד
את המים.
ערב טוב אדוני השוטר
ערב טוב
ליכטנפלד גר פה?
לא, אני לא מכיר שום איציק
והם הולכים ואז אתה רץ לשירותים ואתה יודע מה אתה מוציא משם? נענע מסריחה
נענע מחורבנת. תשמע,
אפילו ברחוב שרים.
לך עם הכעס לך תן לו לצאת
לך עם הכעס לך תן לו לצאת
מותק מותק מותק תראה זה יעשה לך טוב
מותק מותק מותק תראה זה יעשה לך טוב
לאן שלא תלך בחיים יגידו לך מה לעשות.
הרב בחתונה - תשבור תשבור
ואשתך - תוריד ת'פח
- תיכף
- לא תיכף, עכשיו!
והילדים שלך יגידו לך מה לעשות: אבא תקנה לי, אבא תביא לי
ואתה
יכול להשבע בגיל שלהם לא היית כזה. באמת מותק?
אח, הזקנה הזקנה,
תתרווח בכיסא כי יום אחד יופיע מתוך המסדרון איש אחד עם שמלה וקלשון
ואתה תגיד: רגע עוד יש לי זמן
ובשארית הבינה האנושית שנשארה לך אתה תבין,
אף אחד לא שאל אותך - אתה מת-
פאף
(צינוביץ)
לילה טוב
אין את האור ,הוא כבה.
המבט הממיס
תכול עינייך הקסומות.
החלונות דופקים,
גם אחרי שהגפתי את כל התריסים
את פעימות ליבי הרוח סוחטת.
אני פה, אני לא.
את כבר אינך.
הקירות נמסים,מתפוררים.
הנקישות האלו מגרדות לי את השפיות.
כן,אני אשמור עליה.
אני אוהב אותה
ואשמור עליה
אני אסתכל עליה
באותו הרוך באותו המגע.
באותה הרגשה נעימה,
את ידעת להפיג כל מתח ופגע רע
גם בלי מילים.
גם כשמילמלת.
אבל לא עוד כי הרי את חופשייה.
אני אשמור עליה,
גם למענו,הוא שהלך טרם זמנו,
ואהב אותה כל כך כאילו היא ביתו.
שהתגאה בה כל כך.
למענו.ולמענך.
מרגיש את זה פה.
את כל החיים האלו חולפים,תחת קורת גג אחת.
שלך ושלו.
ולא מוצא מקום ,לא נרדם.
בטירה שלך ושלו,את תמצאי מנוחה.
ואני
לא יודע אם לכעוס או לצרוח.
אין לי מושג איך את תקבלי את זה כשתראי.
ועדיין אני באותה התחושה.
אומרים שפרפר זו נשמה,
הפרפר הזה מחפש אותך כבר מזמן.
כנראה שחיכה ומצא,לא יודע.
הייתי רוצה להרגיש את העיניים הטובות שלך רק עוד פעם אחת.
להכיר אותך עוד ,לדבר איתך.
מה שנשאר לי הן תמונות,מסגרות, חפצים,
להסיק מהן ,אני מצטער.
אני אתגעגע.
ביטוח??
בשנים האחרונות ישנה עלייה ניכרת בתחום הביטוח.
ביטוח חיים
ביטוח דירה
ביטוח רכב
רכוש
אומנות
חלקי גוף שעלולים להתפזר או גרוע מכך להתאדות.
למטוס
למזוודה
ל"מנהלים"
נראה שהאזרח הקטן מוכן לעשות הכל בכדי להגן על עצמו, איברי גופו ,רכושו ,ובכל מחיר.
למחיר הזה אין ממש צפי.
לכאב הזה אין ממש מחיר.
ואת הציניות שעוטפת את המחדלים החמורים ביותר אנו נכנה פוליטקלי קורקט.
לאדם הזה אין מחיר!
נכון,נראה גם לי כרגע שזה לא ממש נחוץ,לדון בזה...
ושעדיף לפתור דברים לאט.
לתת מענה לצרכים החשובים באמת.
וגם ברגעים כאלה את תיקתוק המקלדת צריך להחליף דף ועט ,
נוסח משופר ומבואר,ועל כך מחילה ,כרגע אני פשוט משפריץ את הדברים .
בצורה הכי קלילה שאני יכול,וגם זה טעון שיפור
היות ועבר עליי יום ארוך,שבוע ארוך ומסורבל.
נראה גם לי שאני ,היא ,אנחנו מוכרחים לעשות את הצעד הזה-
לשמור על עצמנו על המשפחה ,על הרכוש.
בדיעבד לא הייתי מנסה בכלל להעלות את הנושא הזה ,
כי אני באמת מרגיש שהוא כבד עליי .
אבל כרגע זה שונה ,
עכשיו אני כמעט בטוח
כמעט בטוח,
שליחידים שיש מושג מה קורה עם האנשים שאמור להיות הכי הרבה מושג(עיין ערך ממשלה)
הם היועצים שלהם.
וגם הם לא עושים עבודה כל כך טובה בלהסיר את הלוט ,ענן העלטה,אם תרצו -מכסה העדשה ,
בגלל אותה הגדרה.
האזרח הקטן.
האזרח הקטן מדי.
הבטחתי לעצמי מזמן שאני לא נכנס לתוך שלולית כל עוד אני בסנדלים,
כל עוד אני בטוח לגמריי שלא מזרימים אליה שפכים.
וכל עוד אני לא בודק קודם שהיא אכן "עד הברכיים".
וכן -כל עוד יש יותר משני אנשים בסביבה ,שמחפשים אדרנלין,וברוח שטות שכזו,
אנשים מתהפכים,פלאפונים צוללים,וראשנים פשוט משפריצים לכל כיוון.לא נעים בכלל.
אני לא אעשה זאת.לא שוב.
(לא בלי שנורקל)
רק אוסיף שכולם במדינה הזו זונות.
כולם מרגישים מקופחים.כולם עייפים.
ממש מדינת המקופחים .
ובגלל כל הקיפוח הזה,אנחנו דופקים אחד את השני ויורדים אחד לשני לחיים.
מי שלא הקיץ עדיין משנתו-חבל.
שים לב !
מי שכן,
פקח אותן אפילו עוד יותר,שכן אתה מאחר ,וכשממהרים אז נגרמות יותר תאונות,
יותר מכאשר אתה ישן במיטה מכורבל בפוך חושב על תשלומי ארנונה.
איך זה קשור?
מדינת היהודים.
ממהרים-תאונות-איזו הקבלה יפה.ממש סופר .
כן,סופר את הכסף.
מאלחש את התביעה הבאה.
חושב על הסופר
על קניות, על מטלות, על עבודה, על קידמה, על ביטחון
על שלום ,על הסכנות שכרוחות בלהיות חלק מהמדינה הזו.
על העובדה שקיצבה מקבלים החולים ,הזקנים ,התשושים ,בעלי העבר הפסיכיאטרי, העניים.
אבל לא המקופחים!
ביטוח אנשים משלמים-וחברות הביטוח קונות.
ניזון מפתרונות בלתי פוסקים ,לבעיות שלא נגמרות בזכות מי?
אלא מי ?
בזכות המדינה.
מדינת היהודים.
בסדר.
נמאס לי.
**********************************************
טיפקס עם השיר על הכפתור האדום.
זה טוב.
חומר נוזלי ולבן אשר משתמשים בו על גבי נייר למחיקת טעויות כתיב או דפוס.
ניצול ציני של חומרים כימיים אם אתם שואלים אותי...
אבל נותן אחלה של אפקט.
לרשימת החסומים.
אני מונע מהמגיב להגיב
אני מגיב מוגב נגוב ונגיב
כן ,גם אתה
כן כן.גם את,
החתול חזר ,
אחרי יומיים הוא חזר
זה עוד יום כזה שהוא הרגיש דחוי
הוא הרגיש דחוי!
כי הו מסורס
שם יפה לחתול מסורס.
כן, ובכל זאת ,
גם להו יש בעיות...
הכלכלב לא מבטיח,
בא ונצמד מאחור
כשהוא מחזיק אותו ככה
הו מבין, כמה בעצם
כמה בעצם,
כמה בעצם הוא ווס
החתלתול מתגנב לחדרי
עושה פוס,רוצה פוסי
פותח את התריס
ובנשיפות קצרות
פולט עשן ירקרק
מה שנראה לו כחול
רוצה כוס ,רוצה טוסיק
ולא יכול ,יש לו הכל
אבל אין לו מכחול.
נקבה חתולית ומיוחמת
צורחת ,נטרפת
נושכת שורטת
והו לו יכול
הכלבלב כבר לימד אותו
כל מה שהוא יודע
ניסה עליו כל מה שרק אפשר
החתולה המטורפת
לפעמים עושה הפסקה לרדוף אחריו
לעצבן אותו ,והוא טיפש לא קולט טיזינג.
אז הם הולכים מכות,
ותמיד משהו חייב להשבר
אררררר...
לא נורא...
הו בא ומנסה לעשות אותה
והיא צורחת
והכלב עולה עליו
אז היא שורטת אותו בדיוק בקצה האף
ובדיוק באותה נקודה, ממש לפני שהיא מתחככת
אז מה?היא מיוחמת..
אז הכלב מתעצבן
והחתול ממשיך לנסות
הכלב מזיין אויר
זה שיר,כן זה שיר!!
וזאת הייתה כוס שאהבתי
רגע של רצינות-
כוס!
אז החתול לו יכול ,זהו,
כי אין לו מכחול
גירגורים לא פוסקים ונביחות
צעקות צרחות
אף חד לא בא
אז הו הולך
עושה סיבוב ,
עושה הפסקה
עושה צ'ילום וחוזר
בלי כלום.
אז התעצבנתי
ושמתי לו דלי מים
מתחת לידית.
ככה שהוא קופץ על הדלת אז הוא נוחת
ככה בערך(כי הוא כבר למד),
לתוך המים
ובזמן שהוא מנסה להתייבש
בא הכלב ועולה עליו
אז החתולה מתגרה ומתחילה לצרוח
ואז הו קופץ נעמד םםם
מנסה לפמפם ,ככה כאילו,
כן כזה ,נפלא ,כי אין לו ביצים
אז הכלב מסתכל מלא ציפייה מקנא
והיא צורחת
הו ממשיך לייבש את עצמו,
הכלב והנמרה נלחמים
החתולה שלי מתעוררת
ישר לתוך עצבים
(הייתי צריך לחשוב על זה קודם)
אז הו,החתול,שוב בורח
שוב פעם לחדר
ממש כמו החתול מעליסה בארץ הפלאות
רואים רק עיניים ,ורק בגלל הסמים
חתול נרקומן.
זהו ,
בהמשך,
סיפורי צבים.
זה כל מה שהיה לי לאמור,
טוב,אז אני הולך.
כל טוב
[i]
הלילה
ובחושך הזה הפוגה
ובקירבו נעתקה הנשימה
הכלום הזה שהביא אותי עד לפה
וייקח אותי הלאה עימו.
החושך הזה
השחור.
הבדידות הזאת
והאור ,כן האור,
אתה מגיח לתוכו
אתה נושם אותו
אתה מתרגל
תלמד לאהוב את החיים האילו ,
תלמד לאהוב,
תדע לראות את הספק
תלמד להכיר.
תראה כיצד המתי מפסיד
ומדוע הוא, אינו מתערב.
להשכיל אין זאת מחובתנו ,
אלא להעביר הלאה את שהשכלנו בו,
וזאת על מנת לא אשכח מי אתה.
ו***** כמה אנחנו....
קפצה לי מילה לראש שקשה לי להבין.
תורה
תורה -התור שלה.
תור- כל תור.
לא יודע,מספיק כנראה.
הסוללה ריק...ה
חייב לישון...
לילה וטב

