לפני 17 שנים. 19 ביוני 2007 בשעה 17:46
את ערומה על הספה מולי ומהסס אני קרב
בעיני צד וליופייך
ספק נבהלת,ומסיטה מבט.
ואת חוששת מתכווצת.
עינייך המלאכיות פקוחות לרווחה
ואת בוהה על התקרה
בין האצבעות אוחזת לך סיגרייה
עשן וצוף כמעט נמוג נושמת התיקרה
שואפת התיקרה ,עשן רטוב .
שאלת אותי איך נכנסתי,ואז מצאת פירצה,
לא ידעת שאני לא מזיק
וכעסת,
ואז כבר נגמרה לי כל הנחמדות.
כן זה בטח זה. אזלה.
ואין שום סיבה בעצם שאלייך אני לא אהיה נחמד.
את ערומה מולי ,על הספה.
יפה כל כך וערומה.
אז כן,לפעמים אני לא נחמד.
וזה קורה די הרבה.את צודקת.
בואי נריב על הדברים החשובים.
נרביץ על כל הדברים החשובים.
נכאב את מה שנחוץ.
נמצה ולו לרגע את הסיפוק.
נרצח את האיפוק.
בואי נו,את מבינה אותי ,ויודעת למה לצפות.
אז בואי.
