לפני 17 שנים. 23 ביוני 2007 בשעה 9:23
המכתב הזה הוא לא שלום,
המילים הן לא סליחה
האותיות הן לא צורחות רגש
בהברה יש מין תנועה
זה לא שיר זוהי הבנה
זאת הצרחה שלי כשאין לי מה לומר
זאת התחושה שלי כמו תם הרקע הכחול
ורק הקרע מקרב אל אי הוודאות
באופק תלויה לה אותה הלבנה
פוסעת לאיטה ,נוטה ליפול
שומרת על מסלול כוכב
זרח לרגע וגוע,ענן
מראה לי לאיבוד
ובמדבר הרחב והחם כמו אין לו סוף
כמו אין חול
ואין מים או צל או אשליה
ואני מפחד כן ,לאבד אותך.
וחושש לאכזב.
לא רוצה להעניק לך, רוצה לתת
אבל מה יש לי בשבילך.
מה כבר יש לי ,בשבילך.
את יודעת שאני מבוהל,
את יודעת ממה,אבל
תנסי להבין מתוקה,
אין צל לאשליה.
אין צל לאשליה.
אוהב אותך ,גם כשקשה וחם ,
לצידי פייה שלי.
תחלמי.
ותני לי,להראות לך.לגלות לך.
בואי וגלי לי.
ובשבילי,תשמרי למעני.
שלך }{
