פחד, כאב וכנות

אתה מחנה לי את האוטו בחניה הכמעט בלתי אפשרית שלך, ולוקח את ארגז הציוד שלי.

כשאנחנו נכנסים לדירה שלך, אני מיד מוצאת על מה להתלונן ואתה מתנצל באריכות.

אני תמיד אמצא משהו, אף אחד לא מושלם, אז אל תנסה בכלל.

אני מספרת לך על השבוע שלי ואתה על הריצפה או לידי על הספה, מעסה לי את הרגליים, ועולה למעלה. עוד.

אתה הדום מאוד מוצלח, אם כי הדומים לא מנשקים לי את הירכיים.

אני קושרת אותך למיטה אבל אתה חסר אונים עוד הרבה לפני.

אני מפרקת אותך באמצעים שונים, לפי מצב הרוח שלי, ומצב הרוח שלי מעולה אז אתה סובל המון.

כיף לי. כיף לי כמעט כמו לראות אותך מגיע לקצה ולהפסיק. ושוב, שוב. שוב. תוך כדי איומים על מה שיקרה לך אם תעבור אותו.

אתה לא עובר. אתה ממושמע, מרצה.

יורד לריצפה בלי שבכלל ביקשתי. מציע הצעות מועילות. מזמין אוכל טעים.

אני בכל מקרה אפוצץ אותך, אל תדאג.

אנחנו בתוך איזו בועה, מחוץ ליומיום.

הזמן מציית כאן לחוקים אחרים, ובאופן מרגיז זז מהר יותר כי שוב 4 בבוקר.

היה מהמם, כרגיל. לילה טוב.