יום ההולדת הזה התחיל כבר די מזמן, אבל הפסטיבל לא נגמר.
בסופש האחרון היינו נטולי ילדים וחגגנו כמו שצריך.
אז קודם כל הקדמה, שתקדים את הסיפור -
לפני כמה זמן המהמם הכיר פיה מהממת, מנצנצת, יפייפיה, מצחיקה וחיובית שמריחה כמו ממתק.
מיד תהיתי איך נראה בן הזוג שלה ואכן, ברוכה המפלצת, לאכול גם אותו.
הבעיה היתה שהוא לא היה מעונין באותה תקופה בקשר חיצוני, וגם היה איזה אישיו פיצי - הוא ונילי / שולט.
כעבור זמן מה נפגשנו ארבעתינו לארוחת ערב להכיר קצת ולנטרל טריגרים / לקרב את הנפשות הפועלות.
מיסטר ונילה הכין סטייקים שאני עדיין מריירת מהמחשבה עליהם.
באופן טבעי, עוד לפני הקפה השני של היום בבוקר שאחרי ביקשתי מהפיה את הקונטקט שלו והוא זרם.
וכך, המהמם ואני מצאנו את עצמנו לראשונה בסוג של סווינגינג - אמנם בבתים נפרדים, לא תמיד נפגשים במקביל, אבל... סוג של?
בכל מקרה, את פסטיבל היומולדת התחלנו עם הזוג המהמם הזה במוזיאון ישראל בירושלים, אחרי שבדרך מצאנו אותם על הכביש ונסענו ביחד (כן. אין את זה בדביק יותר, אני יודעת).
עישנו וראינו אומנות עתיקה וגם קצת מודרנית מדרום אמריקה, תערוכת מסיכות מהממת וגולת הכותרת - מבט לשמיים ב"חלל הרואה".
"החלל הרואה" הוא פסל שאפשר להכנס לתוכו.
הוא די מבודד, קריר ועם זווית כייפית לשבת, להשען אחורה ולהסתכל על ריבוע כחול / אפור / משתנה.
יומיים לפני הנסיעה גילינו שגן האומנות סגור אבל (!) הצלחנו לחמוק אליו (טכנית בלי לעבור אף מחסום!) ולאכול בו גבינות, נקניקים, ירקות, פירות ולחמניות (שמשפחת הפיות אפתה).
ואם אתם חושבים שכבר כאן מד הכיף אמור לקבל אפקט תיקרה - טעות בידיכם!
חזרנו הביתה לסקס מטורף. התחלתי לגמור בשלב מסוים ולא הפסקתי... עשרות פיקים בגבהים שונים.
זה מפתיע כמה כימיה יכולה לשנות הכל.
כשיש כימיה כמו שיש לי עם המהמם, זה ששנינו שולטים רק מוסיף ספארק.
בערב הלכנו ל"קרנבל של בשר", שזה פחות או יותר הפייט קלאב של הבשר.
מקבלים מיקום והוראות הגעה רק שבוע לפני, נוסעים לשם בשביל עפר ומגיעים למפגש בו שני שפים מהממים מאכילים כ-30-40 איש בהמון המון מנות בשר שונות.
אין סכו"ם, אין שולחן אוכל. יש מים, יין, ומלא אוכל מהמם מסוגים שונים.
מטרטר (יאמיייייי!), דרך פיקניה עם צ'טני אפרסקים, בשר ממעשנה עם כרוב מעושן וסיידר, סשימי סלמון, אבטיח ברוטב מיליון פילפלים חריפים עד לב עגל עם חוטי שידרה קצוצים... בקיצור - כמו שרשרת אורגזמות, רק באוכל. המשך ישיר לפעילות של אחר הצהרים.
למחרת בבוקר התעוררנו מאוחר (!) ביחד (!) בלי ילדים לתפעל (!), אכלנו במיטה ועשינו עוד סקס ממיס מוח (יאי!!).
לבשתי את שמלת הכלה שלי מלפני 15 שנה (עלתה עלי! הא!), המהמם לבש את חולצת החתונה שלו, איפרנו את עצמנו כמו זומבים ונסענו לבית הקברות הטמפלרי בחיפה.
פגשנו את הצלם המהמם שנראה שנהנה מכל הענין כמעט כמונו (שלושתינו לא הפסקנו להודות אחד לשני תוך כדי ואחרי..."סוף סוף זוג נורמלי!") ועשינו סשן צילומים שכלל חתונת זומבים, בגדים שחורים וצילומי ערפדים, הקזת דם (למהמם יש ורידים מהממים, כמובן) וצילומים עם הדם, ולבסוף קצת צילומים רומנטיים עם / בלי מסיכות גבס צבעוניות.
יצאו תמונות מהממות ברמות של כלה! זו היתה חוויה מטורפת, באנדרסטייטמנט.
אחכ, מפוצצים באדרנלין (ועקיצות יתושים) הלכנו לאכול בביסטרו חמוד בעיר התחתית ועייפים אך מרוצים, חזרנו הביתה. ישר לאוגוסט.
