ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פחד, כאב וכנות

לפני שנתיים. 3 באפריל 2022 בשעה 18:49

איך לעזזל קרה שהתחלתי להנות מריצה?!

ריצה!!!! סיריאסלי! הספורט השנוא עלי ביקום!!!

משהו במעבר בין החלק המעצבן לחלק הסמי-מדיטטיבי שבו נראה שאפשר למשוך עוד, הגלים בכל הגוף כשעוברים להליכה, תחושת הגוף ה'מוחזק' ביומיום (טוב, זה קורה מכל שינוי ברוטינה הספורטיבית)... אני אשכרה נהנית.

 

כמעט התחלתי לתהות לגבי דברים אחרים שחשבתי שאני מאוד סגורה לגביהם, אבל מיד עצרתי את עצמי!

יש לי מותג לתחזק :)

פייה{O} - איך באמת???
גלי לי את הסוד ומיד!
לפני שנתיים
scary​(שולטת) - אין הסבר רציונלי. זה פשוט קרה... סורי.
לפני שנתיים
Tom's desires - @scary חחח אני יודע בדיוק למה זה קרה לך, כמות האנדרופינים שאת מייצרת בשעה ריצה לא משתווה לשום ספורט אחר שניסיתי ... שעתיים ריצה זה כבר היי של שעתיים , אצלי זה הסתיים בכל שנה מרתון ביעד אחר באירופה וכמובן בדיקת מועדון הbdsm המקומי...
מבחינתי זה מרכיב מהשילוש הקדוש: bdsm,running,beach
בקיצור בהצלחה בסם החדש ...
לפני שנתיים
scary​(שולטת) - כן, יתכן מאוד שזו ההתמכרות שלי לאנדורפינים, שפעם כנראה לא היתה קיימת. לא ככה.
קרב מגע מעלה יותר את האדרנלין, אני חייבת להגיד, אז ... Why not both?
לפני שנתיים
תפוח אדמה חרוך​(נשלט) - והאם רק אני קראתי את הכותרת של הפוסט וישר חשבתי שלקחת חתיכת מתכת מלובנת באש עם האותיות "שייך לסקארי" והידקת את זה למישהו על פנים הירך?
ממש שמעתי את הפססססססס
לפני שנתיים
scary​(שולטת) - תודה! גם אני חושבת שעשיתי עבודה ממש טובה עם הכותרת
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י