חשבתי עליך כמה וכמה ערבים. קישקשתי עם המהמם או אכלתי את הראש של עצמי.
זה הטריד אותי ולא הצלחתי להוציא אותך מהראש, מה גם שלא החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, להפסיק לחשוב עליך.
מצב ביניים תקוע.
אתה איתי אבל אני רעבה. אתה שלי אבל אני לא יודעת מה עובר עליך.
יש ביננו מערכת יחסים אבל אני לא יודעת מתי, איפה ולכמה זמן ניפגש. שעה? שעתיים ורבע? חמש עם דדליין? ארבע במאמץ?
תיאומי לוז מראש מדגדגים אותי ומפגשים קבועים של ערב בשבוע ממלאים אותי באנרגיה, מאכילים את החיה, משמחים אותי ואת הדופמין שלי.
ובגדול, אני ממש אוהבת לשמוח, ולא אוהבת שהדופמין שלי עושה לי פרצופים.
למערכות יחסים יש מומנטום ואנחנו התחלנו על 200. התאמנו בככ הרבה קטגוריות.
אני אדם די טוטאלי ועפתי עליך ברמות על חלל. כשנפגשנו נהנתי עד הסוף מכל רגע, מכל שניה.
זה מרגיש פיספוס עצום שמה שהפריד ביננו היה ככ... נסיבתי. בעיקר נסיבתי לפחות. כנראה שלא רק.
תודה שחידדת לי את השליטה. אני שולטת טובה יותר, בזכותך.
נדלקתי (ברמת זיקוקים) על פוט פטיש, נהנתי עד אינסוף מההתמסרות המהממת שלך.
עזרת לי לזקק את הצרכים שלי.
מסרת לי את הגוף שלך בלי מעצורים וזה היה ככ ככ יפה.
הפנים שלך ככ התאימו לכפות הרגליים שלי, הראש שלך ככ התאים בין הירכיים שלי, הבייצים שלך ככ התאימו לכפות הידיים שלי...
אלו תמונות מדהימות שלא יצאו לי מהראש, אני מקווה. תודה על זה.
התרגשתי, נהנתי, התענגתי, עפתי לחלל... אבל לצערי (הרב!) כאבי חוסר היציבות והרעב עלו על ההנאה, עצומה ככל שהיתה.
אני צריכה יותר.
