אני נשענת אחורה על הכריות של ריהוט גן די נוח, מניחה את כפות רגליי המהממות, עם לק אדום בגוון בימבו רוסיה, על שולחן נמוך דמוי ראטן ומסתכלת על הגברים (ואישה אחת, האמת) שעובדים בשבילי.
אחד מהם עזב את הקפה והסיגריה שלו ברגע שראה אותי ונראה מאוד נלהב על ההזדמנות לשרת.
אני קולטת אותו מסתכל על כפות הרגליים שלי ומחייכת אליו כשהוא בורח במבוכה ומביא לי כוס מים.
הוא מתנצל בעצב שהוא לא סוחב בשבילי דברים.
"יש לי פלטינות בגב, אני לא יכול" הוא אומר, אבל אז אני רואה אותו מנסה בכל זאת... אני מרימה מיד אצבע - "אני לא מרשה!" והוא מתקפל.
בינתיים גבר אחר בגודל הר קטן וכנראה בלי פלטינות בגב, סוחב קרטונים ענקיים וקושר אותם בשמש, בקפדנות מעל ה-BBC* שלי.
האישה (שבמפתיע גם נראית מאוד בענין + עשתה לי הנחה ענקית) מזהירה אותי בחיוך לנסוע לאט ובזהירות.
אני חושבת שאפשר היה לייצר טיפול הורמונלי רק מהפרומונים באוויר שם.
הולכת להיות לי מרפסת מהממת.
* BIG BLACK CAR, יא סוטים!
