כשהייתי בחניה, כתבת לי שהשארת לי מפתח מתחת לשטיח הכניסה שלך, וצירפת תמונה של מה שהכנת לי.
הכנת לי את עצמך, קשור למיטה, עם כלוב, ועם חיוך של מי שיודע שהוא הולך לבלות בגן עדן עלי אדמות בשעות הקרובות. כלומר - איתי.
לפעמים בא לי להביא מישהו/י רק כדי לשבת בצד ולהסתכל עלינו. רק כדי לראות את העיניים נפערות והריר נוזל.
להרגיש את הבערה של הקינאה, ההערצה וההשתוקקות.
את ההנאה שלי קשה מאוד לפספס. החיוך הרחב שלי זה משהו שרואים מהחלל.
צריך להיות עיוור וחירש כדי לא לראות את ההתפתלויות שלי ולשמוע את הגניחות והצרחות.
אני בטוחה שזה מאוד ברור כמה אתה נהנה כשאתה סובל, גם מהצד.
כשאתה מילל אחרי שמעכתי לך את הפנים באגרסיביות או משתעל כי חנקתי אותך, אבל חוזר מיד לעוד, הרצון שלך די בהיר.
כשאתה נאנח ומרייר אחרי שזיינתי לך את הפה עם כפות הרגליים אפשר ממש לראות את העונג מטפס על הפנים שלך, נגיד.
כשאתה מודה לי על כל גמירה, כל סטירה וכל יריקה, רואים בבירור את ההתמסרות זורחת על הפרצוף היפה שלך. פריטי בוי.
אתה אפילו חמוד כשאתה טוען שהתעוורת כי השתנתי לך לעיניים (אומרים תודה).
אחרי שעות של התעללות, ניצול מיני ושימוש, כשאנחנו רחוצים ומכורבלים, טיפה עולה לי חרדת התוקף.
אני שואלת אותך אם אתה שמח במה שיש ואתה עונה שאתה לא מוכן לוותר עלי ושאתה שמח לקבל מה שאפשר. שאם היה עוד, היית לוקח.
