אתה יושב לי בול על כל הנקודות.
חכם, חתיך, זמין, נשלט מאוד.
הדירה שלך תמיד מסודרת, נקיה ומזמינה ואתה כמעט אף פעם לא שוכח לארגן את מה שאני מבקשת.
כשהגיע החורף עברנו מענבים לתותים, מג'ין אנד טוניק לוויסקי... אתה דואג שיהיה לי הכל.
גלידה, סושי, בשר, שוקולד... אני רק צריכה להגיד.
זה אולי נשמע בנאלי אבל אתה תמיד דואג לכל הציוד.
אני אף פעם לא צריכה להביא ג'ל, קונדומים או אמצעי קשירה ואפילו קנית דילדו שיתאים לנו, בהנחייתי.
זה מתוק, מרגיע ומאוד נוח.
בכלל, אני מקבלת ממך את כל מה שאני צריכה.
את הלשון שלך, בלי הגבלה. את הריכוז שלך בעונג שלי.
את כל הגוף שלך. גם כשאתה מפחד.
את האמון שלך. את ההתמסרות.
אפשר לצחוק עליך שעות. זה יותר טוב מכל פרוזאק.
אפשר להתכרבל איתך ולנעול אותך ולדקור אותך ולרכב עליך. ועוד.
אני לא רוצה ולא הולכת לחתוך אותך. מבחינתי זה יכול להמשך ככה עד הנצח.
אבל עם כמה שאנחנו משתעשעים באמירה הזו ברגעים הנכונים, אתה לא שלי. לא באמת.
אני רוצה שיהיה לך טוב. הכי טוב שיכול להיות לך. גם אם זה אומר שלא אהיה בתמונה לנצח או שאזוז קצת הצידה בפריים.
אתה הקשר המשני הכי טוב שהיה לי, דארלינג.
יציב כמו טיטניום, כה אכיל (לא כמו טיטניום) ומתוק כמו פונדנט שוקולד.
