פחד, כאב וכנות

אני יודעת שאני צריכה לא לפחד.
לא לפחד מהמאבק, מהחיפוש האינסופי, משיברון הלב הידוע מראש, מחוסר האונים.
מהאויבים מצפון, מדרום, ממזרח, מהמערב שלא מחבב אותי בכלל בקטע הלאומי... שכחתי מישהו?
לא לפחד ממחלות, מעוני, מבדידות.
בטח לא מהמוות, חבר שהוא כמו אח. האמת שאותו אני דווקא אוהבת.
אבל דיר בלאק אתה נוגע בילדים. אני ארדוף אותך עד קצה השאול ואתה תצטער על האבטחה הלוקה שלך. כאילו זו באמת בעיה לארגן כמה מטבעות ולעבור את הנהר.
כנראה שסמכת מדי על הפחד של בני האדם ממך. פחחח.
אני צריכה להאמין באפשרות שיהיה כאן טוב, וכמובן במקביל להוציא דרכונים זרים. על כל צרה. ולפעמים הכל מרגיש צר כל כך, ולא בקטע סקסי.
ואני מנסה בכל כוחי לקבל ולהאמין ולרצות ולפרוח. ולא לפחד כלל.