פחד, כאב וכנות

הכל נראה לי עצוב יותר היום. או ליתר דיוק אחהצ. בדיחה לא תמימה שהדליקה אצלי את העגמומיות. זה וחוסר שינה.
כשאני לא ישנה מספיק אני נעשית עצבנית. זה לא ככ מפתיע, בהיותי אנושית אחרי הכל.
אפילו לא בא לי לקבל תמונה ע"פ נוהל שאני עצמי קבעתי. ולא לתת משימה.
אני אפילו לא בטוחה כבר מה מוריד לי.
הדבר היחיד שנראה לי בטוח כרגע הוא המיטה שלי. אני בטוחה מאוד בכמה שהיא נעימה! ומשליווה. שלום וביטחון במזרח התיכון, ובהישג יד ממש.
אני מאוד מקווה שהלילה אוכל להשכיב את הציידת שבי לישון מוקדם.
כי במקביל לדאון, מתעורר בי רצון למשהו טרי ופשוט. מישהו שהבעיה הכי גדולה בחייו היא שהתקלקלו לו האופניים, נגיד.
מצד שני, אני אוהבת להרגיש מובנת. האם אפשר להחזיק בשני הקצוות האלו? כנראה שזה תלוי באורך הידיים.