אני התנסתי בתקופות נעילה ארוכות.. אבל אחרי חצי שנה של חופש וסיפוק עצמי ברמה היומית, שבוע אחד פתאום שבר אותי. הביא אותי למצב כניעה מוחלט! הרגשתי שאני פשוט מוכן לעשות הכל כדי לזכות במפתח..
ואכן עלינו מדרגה, ארוחות ערב, עיסויים ארוכים ומפנקים, התכתבויות במהלך כל היום וחיזור אין סופי..
היא מהצד שלה מתפנקת, שלא נומר מתענגת על זה!!
ובכל הזדמנות כמובן שאני עושה כל שביכולתי לשכנע אותה לשחרר..
אחרי שהילדים נרדמו, אכלנו, ניקיתי, התישבנו בסלון ואני מעסה לה את כפות הרגליים תוך כדי בקשות ותחנונים..
"בבקשה.. אני אעשה הכללל... הכלל כל מה שתרצי, כל מה שתבקשי, כל מה ש.."
היא צוחקת צחוק מרוצה..
-" ברור שאתה תעשה הכל.. את זה אתה תעשה גם בלי המפתח! חוץ מזה שאין לי סיבה לתת לך אותו, אני גם לא סומכת עליך שתנעל אותו בחזרה. תמיד אחרי שאתה משוחרר אתה אומר לי בבוקר, מחר, אחרי העבודה, אחרי המקלחת ובסוף אתה לא נועל. אני לא סומכת עליך ולכן עליך להישאר כך עד שאחליט.."
אני יוצא מגדרי, את כל השיחה אנחנו מנהלים בלחש תוך כדי התגפגפות בסלון שנינו שכובים זה לצד זו, מלטפים, נוגעים, מתגרים ומגורים עד כדי כך שאת המתח שנבנה אפשר לפוצץ עם גפרור..
את איזור החלציים אני כבר לא מרגיש מהכאב, כמובן שאני לא משדר לה את זה (בכל זאת ונילית...)
אני כבר כל כך חרמן שאני כבר לא יודע מה אני מוציא מהפה.
"יודעת מה, אני מבטיח לנעול מיד כשאת דורשת לכל התמהמהות או מריחת זמן יהיו הלשכות.. מה שתחליטי!"
אני מזהה שהיא גם כבר לא חושבת בהיגיון מרוב חרמנות ועם עוד קצת דחיפה מצידי היא שולפת את המפתח מ'המקום' ומושיטה לי אותו.
רגע לפני שאני לוקח היא מצמידה את המפתח לגופה כמתחרטת, "אבל אתה נועל איך שאני אומרת, ברור..??" היא מנסה להיות אסרטיבית ללא הצלחה
"כן יפה שלי, נסיכה שלי אהובה שלי.. מה שתגישי, ברור!! כל מה שתבקשי אעשה, את המלכה שלי!!"
הרגע המיוחל הגיע, המפתח בידי ותוך שניות הכלובון יורד
"להוריד גם את הטבעת?" שאלה כביכול מיותרת אבל ההסכם בנינו היה כזה שאם היא רוצה לא רוצה שאני אגמור היא אוסרת עלי להוריד את הטבעת, זה גם כואב יותר ולוחץ על העסק במהלך יחסי אץהאינטימיות שלנו.
-"כןןן!! תוריד הכלל תריד כברר!!" היא אומרת בקוצר רוח ואני מבין שהלילה זה הלילה!!
חצי שנה שלא היינו יחד והטורים בסל"ד גבוהה!!
אני מגיע לקצה ונעצר במשך יותר משעה לא מאפשר לעצמי להגיע לאורגזמה ונעצר על הקצה ואני לא רוצה שהרגע יגמר!!
אסור לי לגמור ללא רשות, הצלחתי להטמיע את זה ביחסים שלנו, פעם זה היה לה מוזר, היום חסר לי שאני לא מתריע לפני.. אז אני ממש ממש על הקצה, מרגיש שעוד נשיפה ואני מתפוצץץץ.. מתקרב אליה ושואל אותה אם אני יכול לגמור..
בשניה המבט שלה מתפקס, עיניה נפתחות והיא קופצת מהמקום.. לא!!! אתה לא!! ותנעל את עצמל עכשיו!!
אני המום מהקפיצה ומהמעבר החד. קופץ עליה משכיב אותה ומנסה לקחת ללא רשות, נכנס חצי והיא בולמת, ממסה לגעת והיא דוחפת, מנסה בכל הכח לחזור למוד! לא רואה את עצמי מוותר על האורגזמה הזו, מרגיש שהיא הולכת להיות אחת החזקות שחוותי!!
היא נשארת אסרטיבית כמו שלא ראיתי אותה מעולם, נלחמת בי כמו לביאה!
-"שום דבר!! אתב לא גומר היום!! זהו, מספיק, נגמרר"
"ואני נלחם בה ומנסה שוב ושוב לחדור, לגעת אני לא מצליח לראות או לשמוע שום דבר אחר חוץ מהרצון לגמור.. ובום! אני מרגיש פתאום סטירה שמעיפה לי את הפנים ומחזירה אותי בשנייה אחת לפוקוס.. רואה את המבט שלה משתנה.. מפוחד, היא בוחנת את התגובה ומיד חוזרת לעצמה..
-"זהו, מספיק לך להיום.."
"אבל מאמי, בבקשה את לא יכולה לעשות לי את זה.. אני כבר שםם"
-"אה אה אה... לא ולא.. אמרתי שזהו, אז זהו! ועכשיו לך תנעל את עצמך כמו שהבטחת.. עכשיו!"
אני מעקל את הדברים וקשה לי לעקל אותם
"אבל מאמי.. אי אפשר.. תראי אותו, כמו טילל.. הוא בחיים לא יכנס, צריך להרגע קצת, תני לו לנשום, לחזור לעצמו.."
-"זה לא מעניין אותי, תרגיע אותו ותנעל אץ עצמך עכשיו"
אני מתעקש שוב ומנסה להסביר להיגיון שלה שאי אפשר לנעול במצב הזנ ושצריך לחכות עד שהוא יהיה רפוי..
נראה שהיא מבינה ומשתכנעת, היא מסתכלת על השעון ואז יורה לעברי את המשפט הבא..
"אוקי, השעה עכשיו 03:06 קח את הזמן, תנעל אותו ותביא לי את המפתח.. רק תקח בחשבון שכל דקה היא יום!"
התכסתה והסתובבה לכיוון השני.
"ואני רצינית, אתה יודע את זה!"
ועוד איך שאני יודע.. כמו טיל גם אני טסתי למקפיא והתחלתי בכל דרך אפשרית לנסות להוריד אותו, נאבק בו, בכוח, ממנסה להסית את המחשבות, מנסה בכל דרך אפשרית לנעול אותו וכל שנייה מרגישה לי כמו נצח!
לבסוף הצלחתי, חזרתי לחדר ושמתי את המפתח על השידה ליידה, היא מיד לקחה אותו והסתכלה על השעון..
-"03:18" היא סיננה לעברי, "זה לקח לך 12 דקות.. חשבתי שאולי תרצה לנעול רק מחר בבוקר.." חייכה לעצמה חיוך מרוצה..
-"שלא תעיז לחשוב עליו בשבועיים הקרובים.."
"12 ימים" אני מתקן אותה במהירות
"כן, 12.. אבל בטוח שתעשה טעויות בדרך.. ואתה תשלם בימים על כל טעות..! תכין את עצמך לשבועיים צפונה.. עכשיו בוא.. בוא תחבק אותי, אנחנו עוד מעט כבר קמים..."
