שוב עברו מספר חודשים ללא נעילה,
לא יודע מה קורה לנו, מה קורה לי..
כשאני לא נעול אני מרגיש שאני אדם אחר.
גם היא מרגישה את זה, ברור!
אני לא יוזם, לא מחזר, ולא מתחנחן.. וגם היא לא יוצרת יותר מידי התגרות או רמיזות.
אנחנו נטו בשותף, בית-עבודה-ילדים.
אין כלום, כלום (!!!) מעבר לזה וזה משגע אותי, משגע אותה.. ואנחנו לא מדברים על זה או מעלים את זה.
הונילי פתאום לא מדבר אלי, משעמם אותי, מכבה אותי.. לא יכול להמשיך איתו ולכן אני מספק את עצמי לבד, היא הופכת יותר ויותר מתוסכלת מזה.
אשכרה בצורת! 4 חודשים ללא יחסי מין!
היא הרימה את הכפפה והציפה את זה.
-"אתה שם לב שאתה בלי זה אתה אחר?
אתה לא נמשך, לא מחזר, לא נוגע אתה אחר!!
הלוואי והיית מתנהג תמיד כמו שאתה נעול!
אוף, לא בא לי על זה, ואני לא יכולה להכיל את ההתנהלות שלך כשאתה לא נעול! אתה לא ער לכלום, לא אכפת לך מכלום, אין הודעות, אין חיזורים, אתה לא עושה כלום בבית, אני חיה עם שני אנשים שונים!!"
אני שומע את ההרצאה שלה ואני יודע שהיא צודקת, אבל אני לא שולט על זה, לא עושה כלום בכוונה, זה הכל היצר והחרמנות שהופכים אותי לכזה, מצד שני זה שורט אותי! אני מרגיש שהמוח לא מתפקד כמו שצריך, לא מתנהל-נטו מנוהל!
ולא כל כך בא לי לחזור לזה, לא בא לי להינעל..
אני מסכם לה בקול חרישי:
"את צודקת, אבל תביני שזה לא בכוונה, זה לא בשליטה, והאדם האחר יוצא באופן לא רציונלי"
-"זה לא מעניין אותי רציונלי או לא! אני רוצה אותך אחר! אני כבר לא יכולה לחיות איתך ככה, לא יכולה לראות אותך יושב על הספה הזו כל היום בלי לזוז! זה מכבה אותי, מחרפן אותי.. לא מסוגלת יותר!! לך תנעל את עצמך! די..!!"
חששתי מזה ולא בא לי, מצד שני היא נשמעת נחרצת ולא מתכוונת לוותר לי..
"טוב מאמי.."
-"נו... קדימה!!"
"בסדר אהובה.. עוד מעט" מנסה להרוויח עוד קצת זמן, בעבר זה נתן לי אפילו כמה ימים.
-"שום עוד מעט, עכשיו"
"טוב מאמי" אני אומר תוך כדי זפזופ בשלט
היא נעמדת מול הטלוויזיה
-"אמרתי עכשיו" מיישרת מבט רציני ומתקדמת לעברי, לוקחת את השלט ומכבה אותה.
-"אמרת שהמלכה לא צריכה לבקש פעמיים, נכון??? אז עכשיו המלכה דורשת! קדימה!"
לוקחת לי את היד ומובילה אותי לעבר החדר.
-"אתה לא יוצא עד שאתה נועל את עצמך."
"אבל חשבתי שיש לך פחדים ושאת חוששת שיקרה משהו ותצטרכי לתת הסברים.." (כתבתי על זה בפורום אבל לא עשיתי כלום בעניין) ניסיתי להוריד אוצה מזה דרך החששות שלה ללא הצלחה
-"נכון, אני עדיין מפחדת מזה! אבל כבר לא אכפת לי!!"
"אז מה עכשיו!?"
-"עכשיו אתה נועל!"
"למה מאמי.." (אני מתבאס ממש..)
-"כי ככה החלטתי, וכי רק ככה אפשר להציל את הנישואים האלה!"
דרמתית...
נעלתי בחוסר רצון, תוך ידיעה שאני הולך לעבוד מאוד קשה עכשיו..
אחרי הרבה זמן ללא נעילה ההשפעה היא כמעט מידית! מיד הוא משתולל בכלובון והאפקט הכנוע לא מאחר לבוא..
יצאתי מהחדר, הושתתי לה את המפתח ולחשתי לעברה "המלכה לא צריכה לבקש פעמיים"
היא חייכה חיוך מרוצה וממזרי תוך כדי שליחת יד לוודא שאכן הכל נעול ומאובטח.
-"מצויין!" אמרה במבט זדוני.
-"עכשיו נראה אותך מתיישב על הספה...!
ואתה תצטער על זה שהייתי צריכה להתחנן אליך שתנעל את עצמך.. שזה לא יחזור על עצמו שוב."
