(המשך...)
למחרת אחרי העבודה נסעתי לת"א לפטישדיל.
חיפשתי את המקום ולאחר שלא מצאתי משהו שנראה לעין מהכביש התקשרתי לחנות להכוונה, בעיית חניה הצריכה חיפוש מפרך נוסף של למעלה משעה(!!!) לבסוף חניתי במרחק הליכה.
ניכנסתי בפעם הראשונה לחנות צעצועים...
פגשתי במוכרת נעימה והרגשתי מתח קל באוויר.
אתם בת"א מזוכיסטים אמיתיים אמרתי מיד אחרי שלום מבוייש.. זה לא הגיוני.. שעה שאני מחפש חניה במקום הזה!!!
היא חייכה ואמרה שזה אכן בעייתי..
לאחר שניות ארוכות של הסתכלות סביב ושתיקה ביקשתי לעשות סיבוב כדי להוריד מעט את מפלס הלחץ.
היא הסכימה והתפנתה להתעסקות במחשב הנייד..
פעם ראשונה שאני רואה את כל הפנטזיות מהסרטים המלוכלכים שאני צופה באתרים השונים.. בא לי לקנות המון דברים ולהתפרע!!!
מזכיר לעצמי שיש לי אישה ונילית בבית ושהיא תתעלף לי אפילו אם אני אביא לה אזיקים..
לאחר סיבוב קצר ראיתי חגורת צניעות ללא מנעול
או, הינה... אנחנו מתקרבים..
-אתה מחפש חגורת צניעות? היא שאלה באדישות..
אמ... נראה לי שכן.
-זו חגורה ללא מנעול, זה מיועד לסשן היא הסבירה והראתה לי את המבחר שיש לחנות להציע..
לאחר הסבר קצר הבנתי שהחגורת פלסטיק מצריכה הורדה תכופה לניקיון והיגיאנה.
בחרתי בחגורת מתכת עם מנעול צירי כזה שלא בולט ושאפשר ללבוש לתקופה ארוכה (אחרי הכל אני מחפש משהו אמיתי...).
היא הסבירה בסבלנות כי החגורה מגיעה עם שלושה טבעות:
מהגדולה אפשר לברוח אם האיבר רפויי
הבינונית עדיין נוחה אך מאפשרת פחות התחכמויות..
מהקטנה כבר אי אפשר לצאת!
קניתי חגורה שלדעתי תתאים ויצאתי, לא לפני שאמרתי לה שאני מקווה לחזור בפעם הבאה עם אישתי..
היא אמרה תביא אותה.. בכיף..!
- רק תשימי פה ערכת החייאה למה היא תקבל פה התקף לב - בטוח!
אמרתי יפה תודה ויצאתי.
עליתי על כביש 6 ועצרתי בתחנת הדלק באיזור מבודד.. לא יכולתי להתאפק, הייתי חייב למדוד את זה כבר!!
זה הרגיש כבד, מתכתי, זה אמיתי!!
זה לא עוד צעצוע.. זה פאקינג כלוב!
כמובן שישר מדדתי את הטבעת הקטנה!! נעלתי את עצמי וניכנסתי לקנות לעצמי קפה, בכל זאת יש לי עוד נסיעה ארוכה..
התחושה מוזרה ומגרה מאוד!!!
אך מיד הבנתי שהטבעת הזו אכזרית.. לא מאפשרת יותר מדי משחק וכבר התחילה לכאוב... ממש לכאוב..!
הבטחתי לעצמי שאני עוד אגיע לזה.. אך כרגע אני כנראה שלא מוכן עדיין.
החלפתי לטבעת הבינונית.
החלטתי למתוח את עצמי עוד קצת ועצרתי בדרך אצל חבר קרוב.
אף אחד לא שם לב וההתנהגות שלי הייתה כמעט רגילה.
שעה של עיכוב ועליתי לאוטו.
התכתבתי עם אישתי:
זוכרת שאמרת אתמול שאני לא רציני!?
- נו...?
אז אני רציני... מאוד רציני..
- תפסיק עם השטיות שלך.. איפה אתה?
בדרך אליך..
רוצה?
שאלתי אותה עם התמונה של המפתחות עליהן דיברנו כל כך הרבה והשתעשענו במחשבה שהן קיימות..
-אתה לא רציני.. מאמי שלי.. אני צחקתי!!! לא באמת התכוונתי לזה.. זה מה שאתה עושה עכשיו!? ואני חשבתי שאתה בעבודה.
מאמי שלי... זה מטורף!! הרבה יותר ממה שחשבתי.. אני חייב להתנסות..!
היא קיבלה לי רגליים קרות..
סיכמנו שכרגע היא לא מסוגלת להיחשף לזה.
- בינתיים זה שלך, תעשה עם זה מה שאתה רוצה.. אני לא חושבת שאני מסוגלת לראות את זה... אני מכבדת את הרצון שלך, אבל מבקשת ממך להישאר מחוץ לתמונה בינתיים.
התבאסתי קצת... אבל לא הראתי לה את זה וזרמתי איתה.
בקצב שלך אמרתי לה.. תזכרי שזה בסך הכל תבלין לזוגיות.. לא מעבר!
אז תקחי את הדברים בקלות ובפרופורציה נכונה... מה שלא יהיה אני אוהב אותך ומכבד אותך..
מקסימום אנחנו נגנוז את הצעצוע הזה.. רק אל תילחצי לי משטויות..
