כמעט שלושה שבועות עברו מאז הפתיחה האחרונה ומאז אני משוחרר..
שלושה שבועות של חופש זה משהו שלומדים להעריך אחרי תקופת נעילה והתמודדות יום יומית עם כלוב הצניעות.
הכלוב במגירה במצב נעול (כי ככה השארתי אותו) את המפתח היא העלימה.
היא יודעת שאני משוחרר ובכל זאת העלימה את המפתח - מוזר.
אני לא שואל והיא לא מזכירה את הנושא.
מחכה שהיא תיזום נעילה וזה לא קורה.
עדיין לא דיברתי איתה על הסכנות שבנעילה ארוכת טווח.. אני עוד לא יודע איך לעשות את זה נכון.
בינתיים מנסה למצוא ברשת חומר לקריאה ולא מוצא תיעוד על נזקי צניעות (אשמח לעזרתכם).
מוזר, אבל בימים האחרונים כבר התחלתי להתגעגע לחגורת הצניעות.
מתחיל לנבור בזיכרונות ישנים על ההיא שבגללה נשרטתי ונכנסתי לעולם הזה, נזכר שפעם נהנתי גם להחטיף ולחטוף תוך כדי הרצת מנועים בטורים גבוהים..
זיק של געגוע תוקף על איך שזה הטריף אותי להיות מתחלף בקשר בדסמי.
מתעשת מהר וחוזר למציאות בה אני חיי עם אישה ונילית אהובה שככל הנראה לא תעז להתקדם יותר חוץ מלהחביא את המפתח אחרי שאני נועל את עצמי...
קצת מבאס שחסר..
קצת מבאס שאני לא יכול לכתוב ולשתף על סצינות שמעבר..
ומצד שני מחזיר את עצמי לחצי הכוס המלאה... היא תמיד מצליחה לנחם אותי.