לשים את הקלפים על השולחן

קמתי בבוקר, מוקדם כרגיל.

שטפתי פנים וראיתי שגם היא כבר לא ישנה.

קפצתי על המיטה והתחלתי לעשות לה מסאז של בוקר, השקעתי באנרגיות טובות ושמן בכמות נדיבה.. ככל שהשקעתי הרגשתי את הלחיצה מתהדקת למטה.. מתהדקת עד כאב. בפק מענג ספק מאיים להגיע לגבול הסיבולת שלי.

והיא? היא שוכבת על הבטן ומתענגת.. לא מודעת למה שמתחולל אצלי באותו הרגע.

היא משבחת את היוזמה והעבודה ומציינת כמה שזה נעים לה  והיה לה כל כך חסר..

אחרי דקות ארוכות היא מתעשתת:

"ייווו... ייאאווו אל תפסיקקק אל!!

איזה כיףף אין, אין.. אתה כנראה צריך להיות יותר נעול!! איפה זה היה עד היום?? תשכח מהמפתח.. פשוט תשכח!!

למה עצרת? נבהלת? תמשיך!! וכשתסיים תעבור לרגלים.." 

חיוך טיפשי על פניה.. אח, אני נמס..

מקווה שהיא לא תגזים בזמן הנעילה.

בוקר טוב,

חג שמח!